עדות מאת אורה יצחק, אחותו של מאיר:

אני זוכרת את ההיעלמות של מאיר היטב. הייתי אז בת 16 ומחוברת מאוד להורים שלי. אני הבת החמישית מבין 15 אחים ואחיות. מאיר אחי הוא האח הכי קטן. שנה לפניו אמא ילדה את לוי וכשקיבלה צירים בהריון של מאיר, אני נשארתי לשמור על הילדים שהיו בבית.

אמא ילדה את מאיר בבית חולים מאיר בכפר סבא, בתאריך 11 באוקטובר 1970. כשהוא היה בגיל יומיים אבא כבר נתן לו את השם מאיר, למרות שלא נהוג לתת שם לפני שעושים ברית. אמא סיפרה שמיד אחרי הלידה ניגשה אליה עובדת סוציאלית ושאלה אותה איך היא מרגישה, ואמא ענתה לה כמו כל יולדת שהרגע ילדה: שהיא קצת עייפה ושזה לא קל. מאיר נולד בריא ושלם ופתאום אחרי יומיים ניגשו אל אמא ואמרו לה שהיא משתחררת הביתה בלי מאיר, ושאותו מעבירים לטיפול בבית חולים בלינסון כי הוא לא מרגיש טוב. יום למחרת ב 13/10/1970 אבא ניגש אליי ואמר לי י'בינתי, בואי איתי ניקח מונית לבית חולים בלינסון ונראה מה קורה עם מאיר. נסענו אני ואבא לבלינסון. איך שהגענו אמרו לנו הילד מת. לא הראו לנו גופה ולא מסרו שום מסמך. התעלמו מכל מה ששאלנו. אמרו לאבא הילד מת וקברנו אותו בקבר אחים בפתח תקווה. אבא אמר להם מי אתם בכלל שתקברו את הילד שלי? אם הוא מת למה אתם לא מעבירים לי גופה שלו שנקבור אותו?

משם, רצנו אני ואבא לחברה קדישא בפתח תקווה. הרב שם אמר לנו שלא קיבל לקבורה שום ילד עם שם משפחה חמי. חזרנו שוב לבלינסון והם שוב התעקשו איתנו שהוא נקבר שם בקבר אחים ואמרו לנו שוב לחזור לחברה קדישא בפתח תקווה. ככה טרטרו אותנו שוב עד לשם, ואז פתאום הרב נזכר שכן יש קבר אחים, אבל הוא לא הראה לנו שום קבר. אני הייתי מאוד מעורבת וליוויתי את אבא לאורך כל הדרך.

אבא הגיש תלונה במשטרה וגם הלך לעורך דין, אבל העורך דין אמר לו שטיפול בסיפור הזה יעלה הרבה מאוד כסף ויעץ לו לפעול בדרך אחרת. הציע לו לספר את סיפור ההיעלמות של מאיר לעיתון. ואז אבא פנה ל"עיתון נתניה" שהיה באותן שנים, הם הגיעו אלינו ועשו כתבה גדולה על הסיפור. הייתה גם אחות בבית חולים מאיר בכפר סבא שהעידה שהם העבירו תינוק בריא לגמרי לבלינסון, ואחרי שבוע פיטרו אותה מבית החולים. אני לא זוכרת אם השם של האחות.

ההורים שלי כבר לא בחיים. שניהם חוו בחייהם עצב וצער אינסופיים על ההיעלמות של מאיר. האשימו את עצמם שאולי אם אמא לא הייתה אומרת לעובדת הסוציאלית שהיא עייפה אחרי הלידה, אולי זה לא היה קורה. כמה סבל היה להם. אני חושבת על זה ולא מאמינה באיזה קלות ניתקו ככה ילד מההורים שלו. וגם אם הוא מת, איך לא נותנים למשפחה שלו לקבור אותו? היום אני עושה כל מה שאני יכולה בשביל לסגור מעגל. שתהיה לנו איזה נחת, לאחים שלי ולי, והלוואי וההורים שלי גם ינוחו איפה שהם נמצאים.

ההיעלמות של מאיר כל כך השפיעה עליי כל השנים האלו, שכשילדתי את הילדים שלי לא הסכמתי שאף אחד בבית חולים יתקרב אליהם. לא נתתי לאף אחד לגעת בהם. זה הולך איתנו כל הזמן.

הערות בעקבות פרטים שעולים מהכתבה:

בכתבה שנעשתה על המשפחה, שחלק ממנה מצורף לעדות, הכתב מציין במפורש כי אב המשפחה הציג בפניו מסמכים התומכים בכל מה שסיפר: בתעודת הפטירה שנמסרה לחברה קדישא, מצוין כי מאיר נפטר שלושה ימים לאחר הולדתו, בתאריך 13/10/1970, כאשר באישור שהאב קיבל מחברה קדישא כשהלך לבדוק, מצוין כי מאיר נקבר רק בתאריך 19/10/1970, כלומר שישה ימים אחרי. כל המסמכים נמסרו למערכת העיתון.

האב פנה במכתבים לשרי המשטרה, המשפטים והבריאות, ודרש מהם להתערב ולחקור. נענה בתגובה לקונית שהנושא בטיפול ושום דבר לא קרה עם זה. גם מכתבים אלה נמסרו למערכת העיתון. ההורים שניהם כבר אינם בחיים.