לאחר מסע ארוך ברגל הגענו לחאשד ההורים אני והאחים שלי (אח ואחות הבוגרים ממני מאמא אחרת ואח נוסף משותף יותר קטן ממני בשם שלמה) ואז החליטו פקידי העלייה להטיס את הילדים בלבד ללא ההורים לארץ אני ושלמה הוטסנו ולאחר חודש וחצי הגיעו שאר המשפחה. אמא לא ראתה את שלמה יותר, אבל אותי היא הצליחה להשיב. כשהייתי בגיל שנתיים בבית ילדים, ביקרה אותי יום יום ובאחד הימים נעלמו עקבותיי עם מספר ילדים. היא לא קיבלה את כל התירוצים על הפטירה עשתה שיעורי בית והבינה שהעבירו ילדים לבית חולים אחר הגעה לשם בדרך לא דרך וביקשה לראות אותי ושוב חזרו על טענתם שאני לא בין החיים החליטה לעבור בין כל החדרים לחדר שהיה נעול פרצה בכוח ונכנסה פנימה וראתה ארבעה ילדים במיטות הגיעה אלי ואני צעקתי בקול "אמא אמא" היא זיהתה אותי, מיד הפשיטה אותי כדי לזהות את סימני הלידה שהיו על גופי ובלי לשאול את אף אחד עטפה אותי בין זרועותיה וחזרה הביתה.

אימי שהייתה נחושה לחפש אותנו הגיעה לחיפה והפכה עולמות, ניסו לעבוד עליה שהילדים נפטרו אבל למרות הכל היא מצאה ולקחה אותי בלי לשאול אך את אחי שלמה לא הצליחה ולא סלחה לעצמה עד יום מותה. הייתה לה הרגשה שהוא עוד חי.

יחיאל אהרון