שמי בבר וענונו.
בשנת 1958, הייתה לי אחות בין ארבעה חודשים לחצי שנה, היא קצת לא הרגישה טוב. גרנו אז בממילא בירושלים, אמא שלי מסודי ונונו, לקחה אותה לבית החולים "ביקור חולים" בירושלים.
התינוקת הייתה מאושפזת, אמא הייתה הולכת כל יום להניק אותה ולשחק אותה. יום אחד רצתה להוציא אותה מבית החולים ואמרו לה שתשאיר אותה עוד טיפה כדי שתתחזק. אחרי שחזרה הבייתה אמר לה שליח שהגיע באופניים שהילדה נפטרה.
אמא לא ידעה עברית, לא הראו לה גופה ולא תעודה ולא שום דבר.
חיפשתי מסמכים ויש לי תאריכים, נכנסה בתאריך 15.11.1958 לבית החולים, ארבעה ימים יש דיווח מדויק על מצבה. ב19.11 הפסיקו לדווח ותעודת ה"פטירה" כביכול רשומה ב29.11.1958. יש דיווחים סותרים על המצב הרפואי שם, שינוי גרסאות.
אמא שלי ידעה כל השנים שהיא בחיים. אמא שלי קראה לה אילנה, הבת החמישית אצלנו בבית. יחד עם אילנה אנחנו עשרה ילדים.
בבר ונונו (וענונו)
אני מסתכל היום על הילדים שלי, אני אומר, לי יש שלושה ילדים איך אני יכול לתת אהבה כמו שהיא נתנה ל-9 ילדים?