צביה כהן, אחות מתלמדת מעין שמר, זומנה להעיד בפני ועדת החקירה הממלכתית. במכתב שכתבה לועדה היא מציינת:

"… ואני עדה כי לקחתי מספר תינוקות לביה"ח בחיפה עם אמבולנס בהוראת האחות הראשית וכאשר העזתי לטעון שהילד בריא ושאין לו שום מחלה ננזפתי בגסות, ואיימו עלי שאפוטר אם לא אעשה את מלאכתי כנדרש. כאשר שאלתי מדוע הילד אינו חוזר לאחר מספר ימים? או האם אפשר לקחת את ההורים לראותו? שוב ננזפתי" (מתוך תיק ועדת קדמי – עד שהוזמן ע"י הועדה – צביה כהן – 5/96)

ב-9 לספטמבר 1996 בעדותה בפני הועדה מסרה כהן:

"ההורים היו במצב מאוד מבוהל שלוקחים להם את הילדים. הרגענו אותם שלוקחים לבית תינוקות שבאמת היה מסודר״.

בהמשך אמרה שבאו כשהם מודעים לשמועה, כי בארץ ״יקחו מהם אל הילדים ויפרידו. שיגנבו מהם וימכרו את הילדים״.

היו״ר (שופט בדימוס יהודה כהן): ״אחרי ההסבר הם מסרו את התינוקות״.

צביה כהן: ״הם לא מסרו. הם פשוט לקחו להם את התינוקות ״.

בהמשך היא מציינת ״חלק לקחו בתקיפות. כמו בכל מקום... התייחסו אליהם כאילו שהם לא כל כך מבינים, לא כל כך חכמים״.

היו״ר: ״מי זה התייחסו?״

צביה כהן: ״הרשויות. אלה שהיו אחראים אז״.

על יחס הממונות בסגל אמרה, ״קצת שחצנות, קצת עליונות מצד אלה ששירתו אותם. אפילו בתקיפות״.

בהמשך היא מתארת התאכזרות לאמהות שהיו מוכנסות לאוהל בכדי להניק והוצאו בטענה כי זה לטובת הילד ושהמקום צריך להיות סטרילי. היא מציינת ע״י האוהלים היו חמים, נעימים, ״מלאים ריחות אוכל״ עם זאת ציינה, ״אם אמא בכתה הסבירו לה שזה לטובת הילד ואחר כל לא שמו לב אליה... כאב לי הלב. כל אמא רוצה את הילד על ידה״.

בעדותה, התייחסה לפעמים שהחזיקה תינוק שיצא מתחומה לבתי חולים בחיפה וחדרה, לנהג האמבולנס כמו גם לה, לא היו מסמכים או ניירות למסירה שם.

על התינוקות שמתו אמרה, ״כמעט שלא מתו תינוקות במחלקה שלנו״.

היו״ר: ״וכאשר היא ביקש איך לדעת?״

צביה כהן: ״לפעמים באה אמא בבוקר ופתאום הילד מת. ואני זוכרת שההתנהגות לא היתה נחמדה.. מצד הממונים במחלקה״.

לשאלת היו״ר אם אי פעם חזרו תינוקות מבית חולים רמב"ם כשהם בריאים, השיבה צביה כהן: ״כן כן. אבל חזרו וגם לא חזרו״.

בהמשך סיפרה כי באחת הפעמים שנדרשה לנסוע עם נהג לבית החוחים עם תינוק, היא העזה לטעון שהילד אותו לקחה הוא בריא ולא חולה. ואף ציינה כי היה ״שמנמן ויפה וגדול״.

״אמרו לי שאני לא אתערב... שלוש פעמים רצו לפטר אותי כי לפעמים באתי לצד ההורים... אמרו לי בתקיפות לקחת את הילד״.

כשנשאלה מי רצה לפטרה השיבה, ״האחות האחראית״ וסירבה לבקשת הועדה למסור השם.

(פרוטוקול העדות של כהן חסר בארכיון המדינה, הציטוטים נלקחו מכתבה בנושא בישראל היום http://www.israelhayom.co.il/article/439435)