חמותי וחמי נעמי (עמומה) ועובדיה מדלל עלו לארץ ביולי 1950.
הם עלו עם בנם בן השנתיים למחנה עולים ובהמשך למעברה קרית אונו.
בשנת 1951 נולד בנם השני שלמה שהוא בעלי.
חמי סיפר כמה פעמים על בנם הבכור, שמו נג'ם (ציון) נולד ב - 48 וכשגרו במעברה, הוא לא הרגיש בטוב.
נעמי - אימו, אמרה לעובדיה בעלה לקחת אותו לביה"ח דג'אני ביפו, שם אישפזו את הילד.
לאביו עובדיה, נאמר לבוא לביקור בבוקר, וכעבור יומיים הלך נאמר לו שכבר לא ניתן לבקר את ציון כי מחלתו מדבקת.
הוא יצא מהבנין והציץ מחלון ביה"ח, וראה את בנו קופץ על המיטה וצועק "באבא..באבא".
הוא חזר לבית החולים אחרי פרק זמן ואז נאמר לו שבנו נפטר: "אין גופה ואין תעודת פטירה".
באותו זמן קרה מקרה דומה לאח של אמא נעמי שביתו נעלמה באותו אופן.
אבא עובדיה הלך למשרד הפנים ושם נאמר לו שאין מידע שבנו נפטר ז"א הוא חי, וגם בחברת קדישא לא נמצא אדם בשם זה.
כעבור שנים (וכמו סיפורים דומים) הגיעה לביתם משטרה צבאית ואמרו שציון עריק כי לא התייצב לצבא.
אמו של ציון - נעמי, סבלה מאז מדיכאוינות קשים ובכל זאת גידלה 5 ילדים לתפארת, ב-10 השנים האחרונות נעמי לא תקשרה עם העולם שמסביבה עד שנפטרה בצער גדול.

רותי מדלל