הורי חסן ונעמי סליימן עלו לארץ מתימן. כשעלו לארץ למטוס בחאשד אמרו להם להיפטר מכל מה שיש להם. בארץ שוכנו בעין שמר ואחרי כמה זמן עברו לגבעת כוח ושמה נולדה רינה. אמי הייתה צעירה מאוד אז, רק בת 15. כשרינה הייתה בת שנה וחודש לא הרגישה טוב והרופא של המושב אמר שצריך לקחת אותה לבית חולים. לקחנו אותה לבית חולים בלינסון ואמרו לאמי הכל בסדר לכי הביתה. אמי היתה מבקרת אותה על בסיס יומי וביום השלישי שהיא באה האחות אמרה לה הבת שלך מתה לכי הביתה אמא שלי אמרה לה אני רוצה לראות אותה האחות צרחה עליה לכי אין מה לראות קברנו אותה בקבר אחים. אמי הלכה לחלון לראות ולחפש את ביתה והאחות יצאה משם וצעקה עליה אין יותר ילדה, לכי הביתה, תסתלקי. אחות אחרת צעקה עליה אתן עוד צעירות אתן יכולות לעשות הרבה ילדים.

אמי לא מפסיקה לדבר עליה מאז ועד היום ואבי התייסר על כך רבות עד שמת. אני הייתי יושבת איתם הרבה ומשוחחת איתם.

מלכה שלמה

נעמה סליימן האמא, ניגשה להעיד בוועדת החקירה ומסרה את עדותה, בה שיתפה כי לאחר שהודיעו לה על מותה של הילדה, ניגשה לחפש את גופתה בבית החולים בחדר המתים ולא מצאה אותה, הודיעו לה שהיא כבר נקברה. לפי עדותה, נעמה חיפשה גם בהמשך השנים הבאות את הקבר ולא מצאה אותו.

וועדת החקירה הגיעה למסקנה כי רינה נפטרה ונקברה ונמסר למשפחה ציון קבר בבית העלמין סגולה. בכתבה שהועלתה ב ynet צוטטה האמא נעמה: "זה משכנע אתכן לראות אבן?", סירבה להאמין שההוכחה למותה של רינה הוא הקבר, עם מציבת אבן חדשה משנות התשעים (חלק מחלקת הילדים ששופצה) ודרשה לפתוח את הקבר.

https://m.ynet.co.il/articles/4881584

משפחת סליימן, שלמה יושבת שבעה בימים אלה (ינואר 2021) על האם, נעמה שהלכה לעולמה מבלי לראות את בתה רינה, שהאמינה שחייה כל השנים.

בארכיון המדינה מופיעים התיקים בעניין המשפחה, ובהם מסמך נתיחת גופה אשר מושחר וטרם אושר לחשיפה.