מזל ארזי, אחותה של מוזלי:

לפני שלוש שנים אני רואה שזה לא רק ילדי תימן, הרבה עדות. נזכרתי בסיפור של אבא שלי. סיפר לי את אותו סיפור. היא היתה חולה, לא הרגישה טוב היתה בת שמונה חודשים. בקופת חולים בגדרה אמרו תיקח אותה לבית חולים. איזה בית חולים? פעם אסף הרופא היה סרפן. אמרתי לו למה לשם? בקפלן אמרו תלך לאסף הרופא. במשך שבוע היה בא כל בוקר לבקר אותה, פעם לא היו ישנים עם הילדים. כל בוקר הוא היה מבקר אותה. יום אחד מהימים אמרו לו מחר תבוא תיקח אותה. הוא בא למחרת, חיפש, לא מוצא. שאל איפה הילדה, אמרו לו מתה. הוא אמר תביאו לי אותה. אמרו לא צריך, תלך הביתה, קברנו אותה. שום תעודת פטירה, כלום. לא אמרו לו שום דבר. האבא אומר שסמך עליהם.

הגיע אלינו לבית צו גיוס על שמה. אני זוכרת שראיתי את הצו גיוס והקראתי לו אותו וגם מכתב שיבואו לעצור .אותה. אני קראתי את זה, הייתי בת 17. החתן שלי ביקש לפני בערך חצי שנה ממשרד הפנים תעודת פטירה. החבר שלו במשרד הפנים לא נתן, יש בעיה שם