מוסרת העדות: רונית ישי, אחות בכורה

הוריי עלו (בנפרד) מרומניה, ב-1948 ו-1950. אבי, שאיבד את כל משפחתו באושוויץ, גויס מיד למלחמת השחרור ואז התגורר בבית חלוצים. אמי הגיעה למעברה בחדרה וסיפרה תמיד שמיד כשירדו מהאנייה וריססו אותם, היא הייתה בשוק, וכשהגיעה למעברה – מבית מאד אמיד – וראתה את האוהלים, היא ברחה והתחבאה בפרדסים. משם אמי ומשפחתה הגיעו למעברת בת ים. הוריי התחתנו ב-1952 בתל אביב, והתגוררו בכרם התימנים שלוש שנים בעליית גג. ולאחר מכן, עברו לבת ים, שם התגוררו יחד עד יום מותם.

ב-1963, נולד אחי הקטן ממני, בבית חולים צהלון (דג'אני), ביפו.

במהלך ההיריון אמרו לאמי שיש לה תאומים. כשהוא נולד נאמר לה שנולד רק תינוק אחד, והשני נפטר כבר בשקית הרחם. שהפסיק להתפתח כבר בגיל 3 חודשים ברחם. אמי הייתה בהלם, לא חשבה לשאול או לחקור וקיבלה את הגזרה. היא לא ביקשה לראות, הייתה מאד תמימה ומאד כאובה, סבא שלי היה אמור להיות הסנדק, והוא בדיוק לקה בלבו, בד בבד עם הלידה, והתקופה הזו הייתה קשה לאמי גם ככה. זה מאד טשטש אותה בלידה עצמה.

גם אבי גם לא חיפש וחקר יותר מדי, ופשוט קיבלו על עצמם את הגזרה. ואין שום הוכחה לכך.

כל החיים עד שנפטרה, היא ידעה, ידעה, שהתאום השני חי. זה ליווה אותה בחלומות, בסיוטים, היא פשוט ידעה.

היא התחרטה שהיא לא שאלה ולא ביררה. היא לעולם לא התאוששה מזה, האמינה כל חייה שהוא בחיים. הלכה גם לרבנים, היה רב שאמר לה שהוא חי ושהיא עוד תפגוש אותו, והיא הלכה עם זה תמיד, שיש לה ילד חי והיא לא יודעת איפה הוא. שהוא נלקח ממנה.

היא תמיד הלכה עם שני סימני שאלה, שני ספקות קשים ומוזרים; שלא הראו לה כלום, לא הביאו דבר לקבורה. לא אמרו להם שנקבר ואיפה. והשני - שאמרו לה בלידה שהשני (התאום שנעלם) היה שטני, לא ג׳ינג׳י כמו אחי הקטן. ותמיד היא אומרת שזה אף פעם לא הסתדר לה איך אמרו שהעובר השני הפסיק להתפתח כעובר בגיל 3 חודשים, ועדיין ראו שהם לא תאומים זהים ואת צבע השיער. זה לא מתאים לשלב ההתפתחותי.

ואחי חי בידיעה נוראית שבאיזשהו מקום יש לך אח שאינך יודע על קיומו.

אמי נפטרה לפני 12 שנים, ואחותי שהתגוררה עמה דאז מספרת שהייתה מתעוררת בשנים האחרונות לילות רבים, מסיוטים על התינוק שנלקח ממנה.

אנחנו ארבעה, אני הבכורה, אחי (מהתאומים), מיכאל ושתי אחיות קטנות יותר.

כל החיים אנחנו הולכים ברחוב, מחפשים מישהו שדומה לאחי מיכאל.

הנושא הזה כל כך חי אצל אמא שלי, היא כל החיים דיברה על זה. כל החיים.

שיש לה עוד ילד, והוא נלקח ממנה.

בתמונות (מימין): אבא אברהם ז"ל עם מיקי שיבדל"א, האח התאום; רונית ומיקי, תמונה עדכנית; ההורים אברהם ויפה ז"ל עם מיקי שיבדל"א. בתמונה בשורה התחתונה: ילדי המשפחה