שמי חיים בן שלומי מטבריה. נכה צה"ל נקרא על שם אחי רוצה למסור עדות על אחי, חיים.
49 עולים הוריי משה ונעומי אמסלם מתימן ושמו אותם במחנה א' בראש העין בחורף. חיים היה בן 3 ושכנעו אותה לשים אותו בבית הילדים שהיה עם חלונות. הילד זיהה אותה והתחיל לבכות מעבר לחלון והיא בוכה בחוץ לא נותנים לה רשות להיכנס להחזיק אותו, ככה שלושה ימים היא בוכה בחוץ והא בוכה מבפנים.
ביום הרביעי הגיעה למרפאה ולא ראתה את הילד זעקה איפה הילד. אמרו לה כי הוא נפטר. כל חייה בכתה היא בכתה עליו.
חיים אמסלם (בן שלומי)
הילד זיהה אותה והתחיל לבכות מעבר לחלון. לא נותנים לה רשות להיכנס. היא בוכה בחוץ והוא בוכה מבפנים.
On the fourth day, she arrived at the clinic, did not see the boy, and cried, where's the child? They told her that he had passed away. All her life, she wept. she wept for him.