עדותה של שילת עוזרי:

שמי שילת, אני בת 20 ואני הנכדה של משה ורומיה שוקר.

אחיו הקטן של סבא שלי, חנניה אברהם, נחטף כשהיה בן שנתיים. הוא נחטף בטרם עלייתם ארצה בשנת 1949 במחנה עולים בעיר עדן בתימן. הגיעו נציגים של המדינה למחנה והחליטו שיש לילד מחלה מדבקת ושצריך לקחת אותו. כעבור זמן מה הגיעו שוב והודיעו למשפחה שהילד מת. מצורפת עדות מפורטת של סבא בוידאו.

בימים אלו לומדת למבחן פסיכומטרי לקראת לימודי משפטים. הסיבה שבה בחרתי במשפטים, היא הרצון שלי להיות עורכת דין ובאמצעות זה להביא לצדק בפרשת החטיפות, למען סבא וסבתא שלי ולמען כל המשפחות שמהן נחטפו ילדים וילדות.

אחת הסיטואציות שהשפיעה עליי מאוד, הייתה לפני כשנתיים וחצי כשניצן הורוביץ ,שהיה אז שר הבריאות, הודיע שהוא לא מאשר את פרסום הדוח של הוועדה למיגור גזענות בנושא מעורבותם של צוותי רפואה בפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח ובלקן ושהוא דוחה את המלצות הוועדה. זו הייתה מבחינתי נקודת שבר שבה הבנתי שממשיכים לשים עלינו פס ונותנים לגיטימציה להמשיך בגזענות. שם החלטתי שאני רוצה ללמוד משפטים ולנסות לעשות כל מה שאני יכולה כדי להביא לצדק.