עדותו של האח יוסף:
עלינו ארצה מהעיר טריפולי שבלוב הוריי אני ועוד 6 אחים ואחיות. באוגוסט 1950. הגענו לבית ליד ומשם עברנו לסאקיה (אור יהודה של היום) .
אחותי תקווה נולדה בנובמבר 1951 והמצב הכלכלי בארץ באותה תקופה היה קשה מאוד לא היה ניתן להשיג אוכל גם בסיסי ביותר. אימי הייתה מניקה אך החלב שלה לא היה מזין ודליל ותקווה התייבשה. לקחו אותה לבית חולים הדסה בתל אביב ומיד חיברו לה אינפוזיה והיא התאוששה והייתה בסדר למחרת אמרו שהיא נפטרה. לא קיבלנו תעודת פטירה ולא ראינו גופה. כעבר 17 שנה קיבלנו צו גיוס על שמה הביתה
באנו לוועדה. אחותי אמרה להם: אנחנו לא בשבילנו באנו בשבילה באנו. אנחנו משפחה גדולה. אולי ההורים נפטרו והיא לבד.