אנחנו משפחת קריספין מירוחם.
בשנת 1954 עלינו ממרוקו, קזבלנקה, זוג הורים ושישה ילדים. בארץ נולדו עוד ארבעה ילדים, בשנים: 1955, 1956, 1958 כאשר כולם בריאים במשקל ממוצע 4 ק"ג, התינוק שנולד בשנת 1958 בבית החולים הדסה בעיר העתיקה בבאר שבע, בן בריא במשקל טוב בלי שום סיבוכים. מיד לאחר הלידה ביום הראשון הביאו אותו לאמא להנקה וביום השני נאמר להם כי התינוק נפטר! ללא הסברים, ללא גופה או תעודת פטירה. ההורים חזרו הביתה בידיים ריקות, עצובים וכואבים כאשר הם מאמינים כי זה מה שרצה אלוהים.
לאחר שנה וחצי בשנת 1960 נולד אחינו הקטן שלמה, ברוך השם, בריא כשאר התינוקות.
במשך השנים לא דיברנו על זה בבית והנושא לא עלה כלל. בשנת 1977 עברנו טלטלה כבדה ואיבדנו את אחינו דוד ז״ל במסגרת שרותו הצבאי והוא היה בן 21 שנים. משפחתנו מוכרת כמשפחה שכולה והחיים הפכו לכואבים יותר, עם זאת חיינו תמיד עם מחשבה שאולי יש לנו אח באיזה שהוא מקום, אך לא רצינו להכאיב להורים עוד יותר ולא פתחנו את הנושא מעולם! עד לרגע זה, כשהנושא שוב בתקשורת, סיפורים ועדויות על ילדים ותינוקות שנחטפו. החלטנו לשבור שתיקה, לספר על המקרה האישי והכואב שלנו, לשאול שאלות שהורינו לא שאלו. אף אחד מאנשי הצוות, רופא, אחות, עובדת סוציאלית, בבית החולים לא הסביר, לא פנה לאמא ואבא שלנו בדבר האסון שפקד אותם. מדובר בתעלומה לא פתורה בניסיון להשתיק את המקרה הנורא. ומה שהוריינו לא השכילו לבקש, אפילו רק לראות את בנם בפעם האחרונה ולוודא שאכן נפטר כפי שסיפרו להם, לכן נבקש אנחנו בשמם לדעת יותר, לקבל תעודת פטירה, להבין מדוע שתקו והתעלמו, אם אכן אחינו קיים נבקש בכל דרך לאתר אותו.
מודים לכם מאוד על המשך החקירה הכואבת והמתסכלת. משפחת קריספין אליהו ושמחה ז"ל והאחים שיבדלו לחיים ארוכים.