אנו חמש אחיות ושני אחים המחפשים את אחותנו הגדולה, בדרה כולני.

בדרה (ובעברית: רבקה) נולדה בתימן, כנראה בשנת 1946, ועלתה לארץ בשנת 1949 יחד עם הורינו ואחותנו הבכורה. בהגיעם לארץ, שיכנו אותם במחנה עולים עין שמר.

במשך כל חיינו גדלנו בתחושה שחסרה לנו אחות ותהינו לא אחת על אישיותה ומראה וקיווינו שהיא חיה בחיק משפחה חמה ואוהבת. כמה כאב לנו על אמנו היקרה, שהייתה מספרת לנו שוב ושוב שלאחר היעלמות בדרה, כמעט והתעוורה מבכייה הרב. כאשר הייתה עם עצמה או טרודה בעבודות הבית, הייתה נאנחת בצער וידענו בלי לשאול, שהיא חושבת על אחותנו.

אבינו לא נהג לדבר על המקרה, אך אנו יודעים שגם הוא נשא את צערו כל השנים האלו. עדות לכך מצאנו לאחר פטירתו, כאשר נמצא בתיקו פתק קטן ומצהיב בו נכתב המיקום המדויק בו הוא הניח למשמרת את תכשיטיה של בדרה (אבינו היה צורף ונהג להכין תכשיטים תימניים עבור בנות המשפחה). ובאמת מצאנו את התכשיטים במיקום בו הוא ציין- צמרמורת אחזה בנו אל מול מראה הצמידים הקטנים, אשר התאימו לפרקי ידיה של תינוקת בת כשלוש.

בזמן החטיפה, בשנת 1949 או 1950, בדרה הייתה בת כשלוש, היא הייתה ילדה יפה ובהירת עור, יחסית למוצאנו. בדרה חלתה בשעלת ואחריה גם בת דודנו, שהייתה בת גילה. שתיהן נלקחו לבית חולים כלשהו ממחנה העולים עין שמר.

באחד הימים, כאשר אמנו הלכה לבקר את בדרה, נאמר לה כי הילדה מתה וגירשו אותה מעליהם. היא חזרה שוב ושוב ודרשה לראות את גופתה או להראות לה היכן היא קבורה, עד שלבסוף לאחות נמאס לראותה והראתה לה דרך החלון סמרטוטים מלופפים ואמרה לה: "הנה הגופה, לכי מכאן".

לאחר שהורינו התבשרו כי בדרה מתה, ללא עדות לקבר או תעודת פטירה, אמה של בת דודנו חששה לגורל בתה ולאחר שהיא התחזקה, היא הבריחה אותה מבית החולים תחת שמלתה.

מאותה תקופה לא נותרו לנו מסמכים. ע"פ הרישום במשרד הפנים, בדרה חדלה להיות תושבת בתאריך 1/7/1963 (לא נמצאה שם תעודת פטירה). כיסופינו למצוא אותה שווים לכיסופי העלייה לארץ ישראל של הורינו. עלייה בה רכוש העולים נלקח מהם בעת העלייה למטוס, אבל דבר זה הוא כאין וכאפס לעומת השוד שנעשה בארץ.

היכן את אחותנו?

משפחת מלמד (כולני)