בחודש דצמבר שנת 1950 עלינו לארץ מעירק, הוריי - רוזה ומאיר יצחק וארבעת ילדיהם. אמי היתה בהריון וב-1951 ילדה את אחי, גדעון. אני הבת הבכורה נולדתי ב-1944. כשהיה בן כמה חודשים, סבל גדעון משלשול ונשלח לבית חולים בחיפה, אני חושבת שזה היה בי"ח רוטשילד. גרנו במחנה דוד על יד חיפה. באחד הימים אמי חזרה מביקור בבית החולים וסיפרה לאבי שנאמר לה שגדעון נפטר והם בבית החולים יטפלו בכל הליכי הקבורה, היות והוא תינוק. הורי קיבלו בכאב את הבשורה והאמינו למה שנאמר להם. בקושי הבינו את השפה ואת הפרוצדורות. לא קיבלנו כל מסמך המעיד על פטירתו.
לנו לילדים סיפרו שהתינוק מת ועד יום מותם לא דיברו עליו יותר. בזמנו, כשסיפרו על חטופי הילדים מתימן, לנו האחים היה ברור שהסיפור שלנו דומה מאוד. לא פעם אני מסתובבת ברחובות ומנסה לחפש מישהו שדומה לנו, כי יש לי הרגשה שהוא נמצא בקירבתנו.
באחד הימים אמי חזרה מביקור בבית החולים וסיפרה לאבי שנאמר לה שגדעון נפטר והם בבית החולים יטפלו בכל הליכי הקבורה, היות והוא תינוק. הורי קיבלו בכאב את הבשורה והאמינו למה שנאמר להם. בקושי הבינו את השפה ואת הפרוצדורות.