בשנת 56 לאחותי - שרה אורה בוכריס - היה פצע בפה וסבתא לקחה אותה לקופת חולים לד"ר יוזרי והוא אשפז אותה בבית חולים פוריה בטבריה והיא אושפזה 22 ימים ואז הודיעו שהילדה מתה. ביקשו את הילד ואמרו לו שהיא מתה. עברו השנים והתחלנו לקבל צווי גיוס על שמה והמשטרה הצבאית ולוכדי עריקים מגיעים אלינו הביתה. אבי אמר להם תביאו אותה אני מגייס אותה. כל השנים לא דיברנו על כך ובשבת חתן שלי אמא שלי בוכה. שאלתי אותה על מה, אמרה לי מה עם הילדה? אני משביעה אתכם כל אבן כי אני יודעת שהיא חיה!

הייתי במשרד הפנים בעפולה וחבר טוב שלי הנפיק לי תעודות בהם האחות לא מופיעה כלל! אז איך קיבלנו צווי גיוס? הגעתי לבית חולים פוריה והצלחתי למצוא שני מסמכים על האישפוז שלה ולמטה חתום ד"ר לוין. דיברתי עם אשתו שעדיין חיה והיא נשבעה לי שהם לא היו בארץ וגם שהוא תמיד חותם ביד ולא במכונת כתיבה כפי שמופיע במסמכים. הקמתי קול צעקה עד שבסוף נמצאו הפרטים. מעולם לא קיבלנו תעודות פטירה ושום רישיון קבורה לא הופיע בשום מקום. פניתי לריקי דבש הממונה על חופש המידע של משרד הפנים. הוציאו לי תעודת פטירה לפני חמש שנים. הוציאו לי חיסיון נפטר על כל הפרטים שלה שמופיעים במשרד הפנים שבגנזך המדינה, סעיף 31 לחוק. הגעתי לארכיון המדינה ומצאתי את התיק אבל ישנה בעיה: בתוך התיק יש עוד תיק.

יוסף בן מעש