הוריי מאיר וקמילה (לפעמים מופיע ככרמלה אחרי הניסיון לעברת) עלו מטנג'יר, ב 1950

הם הגיעו לארץ עם תינוק בכור בן שמונה חודשים. הוא קיבל שלשולים כשהם היו במעברה ביקנעם. הפנו אותם לבית חולים ושם כבר אמא שמעה שיש חטיפות והיא דאגה ושמרה עליו מאוד. כשאמרו לה להשאיר אותו וללכת היא התעקשה ולא הסכימה אמרה שהיא לא משאירה את הילד בשום אופן. חתמה על טופס ויתור אשפוז או מסמך דומה שרצו לאיים עליה ולא הסכימה לעזוב אותו שם.

אחותי ואני נולדנו ברמב"ם בחיפה, הילד הרביעי ככל הנראה נולד בשנת 1964. אמא הייתה מספרת שאמרו לה שהיו הרבה חיילים פצועים שהעסיקו את הרופאים ולכן לא היה מי שיתפנה לטפל בה כביכול. בגלל זה התינוק שלה נחנק כי חבל הטבור היה כרוך סביב צווארו.

אמא ראתה את התינוק, שמעה אותן בוכה וזוכרת אותו בריא, ילד גדול, לבן וג'ינג'י. איך מת?

אמא הייתה חוזרת על הסיפור הזה שוב ושוב.

שרה טרוזמן