מוסר העדות: רפאל מורחי, אחיו

ינון נולד ב-1951. בבית כל הזמן אמרו לנו שיש לנו אח שנפטר. לא דיברו על אפשרות אחרת. הילד נפטר.

כשהתחלתי לשמוע ילדי תימן נעלמו, ילדי תימן נחטפו, באתי להורים שלי וביקשתי שיספרו לי מה קרה לינון.

אמא שלי אמרה לי שבמעברה בדיר עבאן (פאתי בית שמש) גרנו בפחון, בצריף, והסתובבו חיילים ואחיות בין הצריפים, ונכנסו ואמרו להורים שלי שבגלל הפתיליה הדולקת בצריף - הילד חולה ומשתעל וצריך לקחת אותו לבית חולים. לא פנינו אליהם, לא הלכנו לבית חולים, לא כלום.

זה היה בתחילת השבוע, אחות וחייל, והוא נלקח על ידם לבית החולים הדסה בקינג ג׳ורג׳ בירושלים.

כשאבא שלנו חזר לצריף, הוא שאל ״איפה ינון?״ וכשסיפרו לו, הוא הלך מיד לביה״ח. הוא ראה את הילד, צחק איתו, היה איתו, ראה שהוא לבוש היטב ורצה לקחת אותו בחזרה. הוא לא נראה לו חולה.

אמרו לו – בחמישי יחזירו לך אותו הביתה.

בתמונות הקטנות: האחים יוסף מורחי (מימין) ורפאל

ביום חמישי כל היום הם חיכו שיחזירו להם את ינון, ולא החזירו.

בזמנו היו שלושה אוטובוסים מתל אביב לירושלים ביום, שעברו אצלנו גם, בלי שעות קבועות, והיה צריך ללכת הרבה ברגל, ואבי חשש ללכת בשישי, פן תכנס השבת. אז אמר שיחכו לראשון לנסוע להביא את ינון חזרה מבית החולים.

עשר דקות לפני כניסת שבת באו הביתה חייל ואחות, בג׳יפ צבאי, ואמרו ׳ינון נפטר׳. אבי לא יכול היה לעשות כלום, עשר דקות לפני כניסת שבת. אמר ׳השם נתן והשם לקח׳.

לא ראו קבר, לא ראו מצבה, לא תעודת פטירה.

שאלתי את אבא שלי מתי נולד, באיזו עונה, ליד חג? אבא שלי אמר שלא זוכר אפילו מתי נולד. שמחק את הלידה מזכרונו.

לפני 25 שנים, רציתי לברר בעזרת מכר במשרד הפנים, בדקתי וחיפשתי לפי שם, והמכר שלף את זה מיידית. הלכתי לאבא שלי, הראיתי לו את התאריכים, אמר שלא יכול להיות. הוא היה בן ששה חודשים. במשרד הפנים כתוב שנפטר בן שלושה חודשים.

היינו תשעה ילדים. שלושה גדולים מינון. אח בכור שנולד בתימן, יוסף, ב-1946, אחריו בתימן נולדה עוד אחות, בארץ נולדה רוממה ב-1950. הגדול היה בן 4-5 לא זוכר אותו כל כך. אומר שהוא מרגיש שהכל היה חלום. שהיה משהו, ואיננו.

בתמונות המצורפות: האחים יוסף (מימין) ורפאל