סבתא ג'ולי ז"ל נולדה במומביי, הודו בשנת 1931. ולאחר שהתחתנה עם חנוך הם חשבו לעלות ארצה. הם הגיעו ארצה ביוני 1962, כשיש להם כבר שני ילדים: אביגיל, שהייתה אז בת חמש, ומרדכי שהיה אז בן שלוש (הוא נפטר מאוחר יותר בגיל 25). לאחר שהגיעו ללוד, העבירו אותם לירוחם. סבתא ג'ולי שהייתה אז בהריון, הלכה לביה"ח סורוקה ללדת. היא ילדה ביום שבת באוגוסט 1962, בת יפה ובריאה ואף הניקה אותה במהלך היום הראשון. למחרת נמסר לג'ולי כי הילדה נפטרה. ג'ולי התקשתה עם העברית אבל ביקשה ודרשה לראות את התינוקת. הצוות הרפואי סירב להראות לה. כאשר חנוך בעלה הגיע, גם הוא ביקש לראות את התינוקת, את הגופה ולא נתנו לו. הוא התחיל לכעוס וניסה לעשות בלאגן כדי שיביאו אותו, אבל הם גירשו אותו.

סבא וסבתא חזרו בידיים ריקות והמקרה הזה השפיע עליהם קשות. הסיפור הזה כאב מאוד לסבא וסבתא שלי וסבתא מספרת שסבא מת לבסוף מצער בעקבות המקרה ובעקבות הקשיים והתלאות בארץ. סבא היה בהודו מדריך אומנויות לחימה וגם אומן יודאיקה, הוא יצר דברים מאוד יפים, יש לנו עדיין חנוכיות פרי ידיו. בארץ הוא לא הצליח להתפרנס כמו שצריך, וסבתא שידעה לתפור והייתה בהודו מורה לתפירה בבית הספר היהודי, עבדה כתופרת והצליחה להביא כסף הבייתה. העובדה שהיא צריכה לעשות את זה והוא לא מצליח בכך, הייתה קשה לסבא מאוד.

את הילד הבא אחריה, את יעקב, סבתא ג'ולי העדיפה ללדת בבית ולא ללכת לביה"ח כי פחדה. למרות שילדה אותו בבית, ומאחר והוא נולד במשקל נמוך, לקחה אותו לביה"ח כדי שיבדקו אותו. כשיכלה, חזרה איתו הבייתה. לאחר שנעלמה לה הבת, סבתא ג'ולי לא הצליחה לסמוך על הרופאים ועל הרפואה המודרנית והעדיפה להזין את יעקב ולטפל בו לפי שיטות מסורתיות שהכירה מהודו. חנוך, בעלה, נפטר לאחר מספר שנים. בזמן שג'ולי הניקה את הילדה הקטנה (ליאורה, שנולדה אחרי יעקב) הוא חטף דום לב ומת. הם גרו אז במושב צפרירים. סבתא ג'ולי המשיכה וסיפרה על הקשיים בפריפריה ועל האתגרים שחוותה בהיותה אלמנה צעירה עם ארבעה ילדים. האח מרדכי שהיה קשור מאוד לאבא ,לחנוך, חטף שיתוק, נעשה נכה והתקשה מאוד. הרווחה הגיעו והמליצו לסבתא ג'ולי להעביר אותו לטיפול במהלך השבוע למוסד אחר שלא יהיה קשה לג'ולי לגדל את כולם והוא אכן היה במהלך שבוע באלין בירושלים. סבתא ג'ולי דאגה לו והייתה מבקרת אותו שם והוא גם היה מגיע בשבתות. ברבות השנים הוא נפטר מדלקת ריאות.

סבתא ג'ולי שחוותה תלאות וקשיים, תמיד עודדה את הילדים שלה והפצירה בהם להיות מאוחדים. היא ידעה שהימים הקשים יעברו והם יהיו מאושרים. בשנה האחרונה לחייה היא שהתה בבית האבות הבולגרי בראשון לציון והייתה לנו ההזדמנות לתעד אותה ואת המשפחה במרץ 2021.
לצערנו הרב, כחודשיים וחצי לאחר מפגש התיעוד, סבתא ג'ולי נפטרה והיא בת תשעים, השאירה אחריה 2 בנות ובן, 13 נכדים ונכדות וארבעה נינים. לאורך החיים שלה, מעולם לא שכחה את הבת שנלקחה ממנה בבית החולים סורוקה ועד יומה האחרון זכרה אותה והזכירה למשפחתה את אשר קרה.

גילי דנדנקר, הנכדה