עדותם של האחים ענת ואהוד:

ההורים עלו ב- 1949 ממחנה חאשד.

בתחילה התגוררו ההורים בעין שמר ולאחר מכן עברו למחנה עליה כסלון באזור ירושלים. בתחילת שנות החמישים 1950/1951 נולד להורנו בן בכור בירושלים, על פי המידע שבידינו בשערי צדק (את הדס האחות שנולדה אחריו שנה אחרי, אימנו כבר ילדה בהדסה).

כשהתינוק היה בן כ 3 חודשים, הגיעה עמו אמא לבדיקה שגרתית והוחלט בבי"ח שיש לאשפזו בגלל שמצבו לא טוב למרות שאימנו טענה שהוא בסדר ואינה רואה סיבה לאשפוז. אמינו נענתה להנחייתם והשאירה אותו. למחרת בבוקר כשהגיעה להחזירו הביתה, לתדהמתה נאמר לה שהילד מת ונקבר, לשאלתה "היכן הגופה?" נענתה כי נקבר. לא הראו לה גופה ולא קיבלה תעודת פטירה. היא חזרה הביתה המומה לחלוטין כדבריה "חזרתי הביתה כמו משוגעת המומה לחלוטין". אמנו הייתה אז בת 20.

הורינו נפטרו בגיל צעיר יחסית בשנת 1982 וב 1986, ובחייהם מיעטו מאוד לדבר על זה.

יפת ז"ל, אח של אבינו, מספר כי הגיע להורי צו גיוס הביתה, מה שגרם לאבי לספר שוב את הסיפור בבכי, הוא מספר עוד כי בעבר ברישומי הביטוח הלאומי הופיע ילד נוסף.

גם נורית, אחת מהאחיות, סיפרה כי באחת השיחות על צבא, דוד יפת סיפר על צו הגיוס שהגיע. כשניסיתי לשאול את אבינו, הוא בכה וסרב לדבר על זה. כבר היו שמועות שזה קרה לכמה משפחות.

התחושות קשות מאוד, הורינו נפטרו צעירים, לפני זמן רב, אבל הידיעה על האח אינה מרפה.

בשנת 2016 הייתה כתבה בעיתון הארץ על ילדי תימן החטופים ובה תמונתו של אבא (התמונה מצורפת), נשמח אם יתאפשר לקבל מידע ממי שצילם/מחזיק את התמונה.