הוריי, רומיה ודוד סעיד דהרי עלו מתימן בשנת 1949-1950 . הם היו במעברת עין שמר, אבא אמא ושלושה ילדים: בת גדולה, ושני בנים שנולדו בתימן. אמא שלי הייתה בהריון עם הבת הרביעית יונה, אותה לקחו לבית חולים ואחר כך הודיעו שמתה ולא הביאו לה שום תעודה פטירה ולא הראו גופה. הרב המקומי הראה להם תינוקת שחורה שחורה בתוך מזוודה ובכלל לא דומה לתינוקת יונה. אפילו לא היה שם שמוצמד לגופה, הרב פשוט חיפש מי הפקיד ילדה בבית החולים ו"מסר" את הגופה למי שאמר שהייתה לו תינוקת בבית חולים. אמא שלא זוכרת אם זה היה בית חולים עמק בעפולה או רמב"ם בחיפה. חשוב לציין שרונו במשפחה בהירים, גם אמא וגם אני בהירים.
לאחר מכן, אמא נכנסה שוב להריון, ילדה את הבת אורה. ביקרו אותה בבית החולים, הייתה בריאה, אמא זכרה שהייתה צוחקת ומשחקת. אמא רצתה לקחת אותה הבייתה כי הרגישה טוב והאחות אמרה שלא, שצריך לבדוק אותה שוב אצל הרופא. למחרת אמא חזרה והודיעה לה שנפטרה התינוקת אורה. אמא צעקה ובכתה אבל לא עזר לה.
אחרי שנים רבות קיבלנו גם צו גיוס.
אמא ז"ל חיה כל כל ימיה עם ספקות, ידעה שהילדות בחיים (במיוחד אורה שראו אותה בריאה וצוחקת).
אני חושב שעם נתק כזה של שנים, לא נצליח להיות אחים של ממש אם נראה אותה אבל אם היא בחיים וקוראת את זה, שתיצור קשר. שנכיר אותה לכל הפחות.
אני מצפה מהמדינה להודות ולהכיר בפרשה הזאת, גם אם לא ימצאו כל האשמים. רק תכירו בפרשה הזאת כי זה פצע כואב.
אלוני טוב לבית דהרי-סעיד