מתעדת את סיפור חטיפתו של ישראל זקלר בן כמעט שנה בעת החטיפה: בשנת 1952 פנו רוזה ואמיל זקלר עם ישראל זקלר בנם השני לרופא המשפחה במרפאה בנתניה עקב כאבי בטן של הילד. הרופא הפנה את ההורים לבית החולים בעפולה על מנת שיבדקו את הילד. וזאת בשעה שבית החולים בתל אביב ובחדרה קרוב הרבה יותר. ההורים הגיעו לעפולה עם הילד, התארחו אצל זוג חברים ופנו לבית החולים. בבית החולים הילד נבדק ונמצא בריא. אחד הרופאים לקח את האב הצידה ואמר לו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: קח את הילד ותברחו מפה. ביום למחרת לילד שוב כאבה הבטן וההורים שוב פנו לבית החולים. בבית החולים הכניסו את הילד לחדר טיפולים ואחרי זמן קצר יצאו והודיעו שהילד נפטר. חשוב לציין שהילד היה בריא מאז נולד וכך גם קבעו הרופאים יום קודם לחטיפה. לא נמסרה להורים תעודת פטירה, לא בוצעה קבורה. ההורים שולחו לביתם ללא הילד. עם חלוף השנים ההורים קיבלו צו גיוס עבור הילד ועד היום הוא מופיע כחי ברישומי משרד הפנים.