אח שלי נחטף.
הורי, מרים וחנן מיכאלי, עלו מאיראן ב-1950 עם שני ילדים – אהרון ועובדיה. אמי היתה בהריון וילדה כאן ב-51' את שלמה. ב-54' ילדה בן נוסף, בקיץ, בבית יולדות בכפר סבא. הם גרו אז בשיכון עולים בעיר. היא ילדה ילד בריא, נראה נהדר והכל היה בסדר. אחר כך שאלו אותה "כמה ילדים יש לך בבית?" והיא ענתה: "3 בנים". אחרי כמה שעות האחות אמרה לה: "תשמעי הבן מת". אמא שלי בכתה המון בבית החולים, והאחות אמרה: "אין דבר, יש לך עוד שלושה ילדים בבית, תביאי עוד".
ההורים היו עולים חדשים ותמימים, ופשוט קיבלו את זה. היא אמרה לאבא שלי: "הילד מת, אבל איך?" הם היו המומים אבל קיבלו את זה. אחרי שהם חזרו הביתה, אבא אמר שהוא שם לב שהרופא מצביע עליו ולוחש לזוג אחר. הם לא הבינו – איך ייתכן שהבן מת? לא נתנו להם פרטים על מקום הקבורה, או תעודת פטירה – ממש כלום.
רינה בנימיני מיכאלי
האחות שאלה את אמא כמה ילדים יש לה בבית והיא השיבה- שלוש. אחרי כמה שעות היא מסרה לאמי כי הבן נפטר ואמרה "אין דבר, יש לך עוד שלושה ילדים בבית, תביאי עוד".