תיעוד של אבא כפי שנכתב על ידו

כ"ג מנחם אב תשמ"ן 28.8.86

אני החתום מטה צובארי שלמה ת.ז 537774 גר בתל אביב כרם התימנים – רח' אלישיב 24

להלן קיצור תולדות חיי :

אני יליד 1928, עליתי לארץ ישראל ב- 1.2.1932 , גרתי עם הורי בכרם התימנים.

הייתי בגיל 5, כשהתבגרתי התנדבתי לאצ"ל ואחר קום המדינה התגייסתי לצה"ל .

התחתנתי בשנת 1950, אחרי החתונה נולדה לי ילדה בריאה ויפה שמשקלה 4.800 קילו.

התקופה הייתה תקופת שלג, אם אני לא טועה הייתה אז שנת 1950.

הלידה הייתה בבית חולים "הדסה" בבלפור ת"א.

אשתי נשארה 4 ימים אחרי הלידה בבית חולים ושלחו אותה הביתה.

את הילדה לא רצו למסור לנו כי טענו שיש שלג וקר והיא עלולה לחלות.

אחרי זה הייתי הולך כל יום לבקר אותה וכל פעם היו מנסים לשכנע אותי למכור להם את הילדה ולקבל תמורתה כסף, כמה שאני ארצה, כי ילדתי הייתה יפה ואני בתומתי חשבתי שהם מתלוצצים ולא לקחתי את הדבר ברצינות.

לא יעלה על הדעת – אהבת חיי, ילדתי הראשונה למכור אותה בשום הון בעולם.

בסוף ביום האחרון הלכתי לבקר כרגיל, בשעה 14:00 בצהריים עזבתי את בית החולים ומשום מה חזרתי בשעה 16:00 שוב לבקר והנה מה שאני רואה לא רגיל, האחיות מסתודדות במסדרון ומתלחשות אחת עם השנייה, נדהמתי ושאלתי אותם מה קרה ענו לי קרה משהו נורא, לא רוצים להבהיל אותך וביקשו ממני להיכנס לחדרו של ד"ר הרץ.

נכנסתי לד"ר הרץ והוא קיבל אותי כאילו בצער עמוק ואמר לי: "אל תיבהל, אתה עוד צעיר ואתה עוד תביא לעולם הרבה ילדים". אמרתי לו: "תגיד לי בבקשה מה קרה?" ענה לי: "אני מצטער להודיע לך שהילדה שלך מתה".

נבהלתי ונדהמתי והתחלתי לצעוק, ואמרתי לו: " בשעה 14:00 עזבתי אותה והייתה בריאה כרגיל".

דרשתי בתקיפות שייתן לי את הילדה חיה או מתה- הוא ענה לי שהוא עשה לי טובה וקבר אותה במו ידיו, בכדי שלא יהיה לי צער ועגמת נפש.

נשארתי בחדרו כמה שעות והוא מרגיע ומשכנע אותי להאמין לדבריו, לפני שעזבתי את חדרו אמרתי לו בתומתי ובאמונתי בשם יתברך : "ד"ר הרץ, אם אתה משקר לי, יש אלוקים".