מרסל אליקים. עלה מבולגריה כסטודנט לרפואה וסיים את הכשרתו הרפואית בארץ. בשנים 1949-1950 עבד בבית החולים לילדים בראש העין (לצד ג'ורג' מנדל ושמואל סמואלוב, שגם העידו).
מציין שהילדים היו חולים לרוב במלריה, שחפת, סיסכוזומה, שחפת, תת-תזונה, פוליו-מיליטיס, לפעמים ביחד, וכן היו סובלים מהתייבשויות. מספר על מיתה גבוהה מאוד של ילדים, “כמו זבובים". כשהוא נשאל על מקרים בהם ילדים לא הוחזרו להוריהם כיוון שהושארו בבית החולים, טוען שזה סביר וכי הייתה תופעה כזו, אף כי לא זוכר אף מקרה קונקרטי.
לטענתו ילדים שהיו במצב קשה עברו לבתי חולים אחרים אך הוא אינו זוכר אילו. הוא גם אינו זוכר מקרה שבו ילד כלשהו חזר מבתי החולים החיצוניים האלו אל בית החולים בראש העין. כשהוא נשאל אם התינוקות האלו הועברו הלאה מבתי החולים האלו, הוא לא עונה, הוא שואל מה ענה ד"ר מנדל כשנשאל על כך. לטענתו לא נתקל בביקורים מחו"ל או מהארץ של אנשים שלא היו קרובי משפחה של הילדים. טוען שהיו מקרים רבים של ילדים שנשארו בבית החולים כיוון שהמשפחות לא התעניינו, מנגד, לטענתו לא נתקל ולא שמע על פניות של משפחות שאיבדו את ילדיהן, אלא אומר שזו הייתה אחריות של האדמיניסטרציה.
עדותו של ד"ר אליקים סותרת בכמה מקרים את עדותו של ד"ר סמואלוב, שעבד בבית החולים לילדים של ראש העין באותו הזמן. על פי עדותו, הוא זוכר שבכל שעות היום היו משפחות בבית החולים, מי שרצה לראות את ילדו לא היו מפריעים לו. לעומת זאת, ד"ר סמואלוב, שעבד גם הוא באותו בית חולים באותו הזמן, מעיד שלא התאפשרה כלל כניסה של משפחות הילדים לבית החולים. כמו כן, מציין שלא היו בעיות עם שמות הילדים בבית החולים, והם היו רשומים על מיטת הילד, וכן שלא הגיעו ילדים לבית החולים ללא ליווי מתאים. זאת גם כן בניגוד לעדותו של ד"ר סמואלוב, שמעיד על אנדרלמוסיה בעניין – לטענתו ילדים היו פשוט מוצאים את דרכם לבית החולים, לדוגמא היו משאירים אותם שם, ולכן הרבה פעמים לא ידעו את שם התינוק או מאילו בעיות הוא סובל. באשר לשאלת העברת הילדים לבתי חולים אחרים, ד"ר אליקים טוען שילדים הועברו לבתי חולים אחרים במקרים מסוימים של סיבוכים, ואילו ד"ר סמואלוב טוען שלא הועברו ילדים לבתי חולים אחרים, והם מתו במסגרת בית החולים. כיוון ששני הרופאים עבדו באותו בית חולים, הסתירות המרובות הללו מעלות שאלות, אך הועדה לא טרחה לעמת בין שתי העדויות (ד"ר סמואלוב העיד בדצמבר 1996, כחודשיים לאחר ד"ר אליקים).
ד"ר אליקים העיד בפני הועדה ב-16.10.96.
עדותו של ד"ר אליקים סותרת בכמה מקרים את עדותו של ד"ר סמואלוב, שעבד בבית החולים לילדים של ראש העין באותו הזמן. על פי עדותו, הוא זוכר שבכל שעות היום היו משפחות בבית החולים, מי שרצה לראות את ילדו לא היו מפריעים לו. לעומת זאת, ד"ר סמואלוב, שעבד גם הוא באותו בית חולים באותו הזמן, מעיד שלא התאפשרה כלל כניסה של משפחות הילדים לבית החולים. כמו כן, מציין שלא היו בעיות עם שמות הילדים בבית החולים, והם היו רשומים על מיטת הילד, וכן שלא הגיעו ילדים לבית החולים ללא ליווי מתאים. זאת גם כן בניגוד לעדותו של ד"ר סמואלוב, שמעיד על אנדרלמוסיה בעניין – לטענתו ילדים היו פשוט מוצאים את דרכם לבית החולים, לדוגמא היו משאירים אותם שם, ולכן הרבה פעמים לא ידעו את שם התינוק או מאילו בעיות הוא סובל. באשר לשאלת העברת הילדים לבתי חולים אחרים, ד"ר אליקים טוען שילדים הועברו לבתי חולים אחרים במקרים מסוימים של סיבוכים, ואילו ד"ר סמואלוב טוען שלא הועברו ילדים לבתי חולים אחרים, והם מתו במסגרת בית החולים. כיוון ששני הרופאים עבדו באותו בית חולים, הסתירות המרובות הללו מעלות שאלות, אך הועדה לא טרחה לעמת בין שתי העדויות.