עלינו מאיראן בשנת 51. התיישבנו בנהריה מאז ועד היום.

אמרו לאמא שהילדה חולה מאוד ואמא חייבת לקחת אותה לבי״ח רמב״ם בחיפה מנהריה. והיו בתי חולים יותר קרובים. מה הסיבה ששלחו את התינוקת עד לחיפה? הרי אם היא באמת חולה מה הנסיעה והתנאים הקשים שהיו אז ברור שחיפה לא הייתה עוזרת לה. בכל מקרה אמא ראתה שהילדה לא במצב קריטי אבל אמרו לה אז זה מה שעשתה. בן דודי - סיסמה שלמה - בן עשר התלווה אליה. אמרו לאמא סעי הביתה אנחנו נקרא לך. ואז אחרי יומיים שלושה מקבלת טלגרמה: התינוק מתה, תבואי.

היא מגיעה לשם ודורשת לראות את התינוקת ומנסים לגרום לה לוותר. אמא לא מוותרת. בסוף מצוותים אליה איזו ״גורילה״ שבגסות לוקח אותה מרחק של דקות ארוכות לאיזה האנגר גדול ופותח דלת ובפנים חושך מוחלט. ואמא שבשביל להתלוות אליו היה בשבילה מעשה בלתי מוסרי להיכנס איתו לחושך הזה היא לא הייתה מוכנה. הוא ניסה לגרום לה בגסות אי נוחות. אמא נאלצה לוותר בגלל היחס הברוטלי שהיא קיבלה וחזרה הביתה.

מאז זה לא עזב את ההורים שלי וכל הזמן דיברו על זה. אמא חיכתה עד גיל 91 והאמינה.

מורדכי דניארו