אני סיביליה יצחק נולדתי שנה וחודשיים לאחר שאחי הבכור שקראו לו גם יצחק סיביליה שנולד בתאריך 26/3/1952 בבי"ח מאיר בכפר סבא, נחטף ונמסר לנו שהוא נפטר בזמנו.

הוריי רחל ואלברט סיביליה עלו לארץ באוקטובר שנת 1950 והגיעו לקרובי משפחה בתקופת המעברות לסקייה א' באור יהודה .

באותה תקופה הוריי גרו במעברה באוהלים כ-3 שנים.

בתאריך 26/3/1952 אימי ילדה את אחי הבכור בבית החולים מאיר בכפר סבא ושם שהה מספר ימים, לאחר מכן נאמר לה שכדאי להשאירו בבית התינוקות ברח' קינג ג'ורג' בת"א ששייך לאירגון ויצ"ו כדי שיקל עליהם בגידול התינוק וכך יגדל ויתפתח שם בהשגחה. אימי הסכימה מכיוון שהתנאים באוהלים היו מאוד קשים ואפילו שמחה שאכן נמצא פתרון לתינוק החדש בימים הראשונים. במשך 3 חודשים שהה בבית התינוקות בת"א ואפילו עשו לו ברית במקום, אימי רחל היתה מגיעה מידי יום ביומו לבקר ולהניק אותו ושוהה לידו שעות רבות.

ביום בהיר אחד אימי לא הגיעה לבקר אותו יומיים שלושה מכיוון שחשה לא בטוב, הגיעה בבוקרו של יום ראשון ואז נמסר לה שהוא נפטר ונקבר אתמול בשבת בבית העלמין נחלת יצחק, לא יאומן ולא אמיתי. הוריי נסעו לבית העלמין ומסתבר שלא היה דבר כזה ולא נקבר שום תינוק בשבת. הוריי חזרו לבית התינוקות לדבר עם הצוות הרפואי רופאים,אחיות וגורשו משם בבושת פנים "לכו מפה התינוק נפטר" ובטענה שאמא שלי צעירה ותביא עוד הרבה ילדים.

לאחר כשנה וחודשיים נולדתי אני יצחק סיביליה בתאריך 20/5/1953 וקראו לי אותו שם מכיוון שידעו שהבכור נפטר. כל הזמן הוריי חיו בהרגשה לא טובה לא הבינו את פשר הענין שהתינוק הבכור נפטר ואין לו קבר.

לאחר כ-16 שנה הגיע צוו גיוס לשירות צבאי שמיועד ליצחק סיביליה הבכור כל הפרטים התאימו אכן לי רק מספר זהות היה שונה, ואז הבנו שזה בעצם לא עבורי. אבי הלך ללישכת הגיוס ומסר שהתינוק נפטר ואין את מי לגייס והם טענו שיטפלו בענין.

לימים נרשמנו לועדת חקירה ממלכתית בבית אגרון בירושלים, אימי הוזמנה לתת עדות ועלתה על דוכן העדים לספר על המיקרה, היו שם עוד נשים וכולן סיפרו את אותו סיפור "העלמת התינוקות". לאחר כשבוע אימי קיבלה תעודת פטירה עם שם בלבד ללא מספר ת.ז. שנמצא אצלנו במסמכים.

אימי היום בת 86 ילידת 1930 חולה במחלת דמנסיה, תשושת נפש חיה כל השנים בהרגשה שהתינוק שלה אכן חי, יש לה מספר פריטי לבוש בבית שלה ששומרת עליהם כבבת עיניה ולא מוותרת עליהם. מקווה שאימי עוד תחזיק מעמד ותזכה לראותו בחיים בע"ה.

אני רוצה לציין שאימי ילדה תינוקת נוספת בשנת 1957 וגם עליה אמרו לה שהיא נפטרה בלידה ואין לנו שום פרטים נוספים עליה.

אני ואחותי מלי דואק כל השנים מנסים למצוא פתרונות למציאת האח האבוד, מחזקים את ידייך לפתרון הבעייה הכואבת.