ההורים שלי עלו מעיראק, כל אחד בנפרד. אבי (עזרא) עלה בשנת 1946-1947 , ואמי (כרמלה - נזימה) קצת אחריו. הם הכירו בקיבוץ נווה אור שבצפון. הוריי התחתנו שם וחיו עד שאבי הגיע לגיל 20-21 ואמי 18 אז עזבו ואמי ילדה את אחותי עליזה, באיזור חדרה - פרדס חנה - בית ליד, היכן שהיו נמצאים העולים החדשים במעברות. זה קרה פחות או יותר בשנת 1952. אחותי עליזה הייתה אז בת 6-7 חודשים וקיבלה שיעול קל, מצב שלא דורש בכלל טיפול בבית חולים, אבל העבירו אותה לבית חולים פרדסיה ליד חדרה יחד עם ההורים. הוריי נשארו איתה ביום הראשון רק חצי שעה, ואז הלכו וראו אותה בוכה. היא הייתה במצב קל, ממש לא בסכנה.

אחרי כמה ימים הגיע אליהם אח מבית החולים ואמר להם שהילדה מתה ושקברו אותה למעלה בהר בסביבת חדרה, והלך ללא שום פרטים נוספים שמקובל והגיוני שימסור במצב שכזה. ההורים שלי מכיוון שהיו תמימים נורא לא שאלו שאלות והאמינו לאח וזה נגמר כך, ואפילו לא ראו את הקבר.

דודתיי, אחיות של אמי ראו את הילדה בבית החולים וסיפרו שלא הייתה כל סיבה לילדה להגיע לבית החולים, והייתה במצב טוב, יפה וחייכנית, ללא כל סכנה נשקפת לחייה.

בשנים שאחר כך אמי ילדה עוד 6 ילדים, 3 בנות ו 3 בנים כאשר הבן הבא אחרי הבכורה עליזה, דוד, נפטר בגיל 19 בתאונת דרכים במלחמת יום הכיפורים.

אמי נפטרה לפני 15 שנים בגיל 69 ואבי היום בן 85 לאחר אירוע מוחי.