אברהם היה בן שישה חודשים אולי טיפה יותר. לילד היה חום והוא נשלח לבית החולים מלבן בפרדס כ״ץ, שם ביקשו להשאיר את הילד. אחרי כמה ימים, בת דודתי תמר שחייתה אצלנו, מספרת שהם קיבלו טלפון לבוא לשחרר את הילד ונסעו לשם ושם אמרו להם שהילד מת ולא להם שום גופה ולא נתנו תעודת פטירה. הם גם אמרו שקברו אותו. אמא נכנסה למשבר מאוד קשה. מזל שבת דודתי תמר הייתה שם כדי לעזור. המשטרה הצבאית היו באים כל כמה שנים לחפש אותו. איפה לא חיפשו אותו. מתחת למיטות, בארונות, איפה לא? אבא שלי כתב מכתבים וכל הזמן אמרו לו שהוא נקבע במקום אחר. כל החיים שלי הייתי מדמיינת שהוא מגיע אלינו יום כל הזמן. שואלת את עצמי איך הוא נראה למי הוא דומה... יש לי חרדות גדולות בגלל זה. זה השפיע על החיים שלי. אם הילדים היו מאחרים אפילו טיפה הייתי נכנסת לפאניקה. בגלל זה אני חושבת שיש למדינה את כל הצרות האלו. היא נולדה בחטאים גדולים.
מלכה