בגיל 12 האמא המאמצת סיפרה לי. הייתי נורא אפאטית אולי הייתי בהלם. אולי עוד לא הבנתי כל כך או לא עיכלתי את זה כל כך. אהבתי את ההורים המאמצים שהיו אלי מאוד טובים ואהבו אותי אהבת נפש.

נולדתי בשנת 46. ככל הנראה בהדסה בתל אביב, כך אמרה לי האמא המאמצת. אומצתי בגיל שלושה חודשים מויצ״ו בתל אביב. זה בוודאות. הם בדקו מה המצב של ההורים. ההורים שלי היו עשירים ולא היו להם ילדים. ניסיתי לפתוח תיק אימוץ. הלכתי לשם שלוש פעמים. העובדת הסוציאלית פעם ראשונה אמרה לי שהאמא עברה תקיפה, פעם שנייה אמרה לי שהאמא גרושה, בפעם השלישית בשביל מה את רוצה לדעת מה זה מעניין אותך? אמרתי לה בשבילי זה מעניין אני רוצה לדעת מה השורשים שלי ומי אני. מה הזהות שלי? מאיפה באתי? הייתי רוצה לדעת מאוד. היא לא הסכימה לתת לי נתונים ואמרה שהתיק שלי חסוי ובשום פנים ואופן לא הסכימה לתת לי. אני זוכרת שהדף העליון היה חדש חדש והדפים למטה ישנים.

הלכתי לפתוח את התיק אימוץ רק אחרי שההורים המאמצים נפטרו כי לא רציתי לפגוע בהם. הייתי מאוד סקרנית לדעת מה השורשים שלי ולא הצלחתי. אני מחכה לראות את המשפחה שלי, הכל היה לי בבית חוץ מאחים ואחיות, שמחה, חברה, והייתי בודדה. עד היום אני מרגישה ככה. חוויתי הרבה עצב מהבדידות. תמיד הרגשתי בודדת. הייתי מתחבאת בחדר ובוכה שההורים לא יראו את זה.

שלומי חתוכה.

תמונה: לי עייש