סבתא וסבא שלי רומיה וסעדיה חג'בי עלו ארצה מתימן בשנת 1949 עם בנם בן ה3.5 שלום חג'בי ומייד הגיעו למאהל בראש העין. עם הגעתם חלה בנם בשלשולים והמליצו לה לפנות לבית החולים הקרוב בראש העין. היא הביאה אותו לבי"ח ושם התבקשה להשאיר אותו. משהגיעה בבוקר לאסוף אותו נאמר לה שהוא מת ושהיא אינה מורשת להכנס. היא לא האמינה להם וביקשה לראות את גופתו. לא נתנו לה להכנס. חסמו אותה באופן אלים. היא ניסתה לשבור את הדלת עם חלון הזכוכית וחתכה את ידה. זמן לא רב לפני שקרתה הזוועה הזאת, קרה סיפור דומה לאח של סבא שלי ומספרים שאשתו איבדה את שפיותה ואושפזה בבי"ח פסיכיאטרי וכדי שדבר דומה לא יקרה לסבתא שלי. סבא שלי דאג להרחיק אותה משם והעביר אותה מייד לבית דגן. שנים אחכ היא עוד היתה מגיעה לבתי חולים לחפש אותו. סבתא שלי האמינה בכל ליבה שבנה לא מת אחרי יום משלשולים וידעה בוודאות מוחלטת שמשקרים לה. כל חייה היא סיפרה את הסיפור שלה ודאגה להראות את הצלקת שעל ידה כעדות למה שהתרחש.

נוגה בושרי