שמי לאה קורץ, אני פונה אלייכם בתקווה שתוכלו לעזור לי ולמשפחתי למצוא שלווה ומענה למקרה עצוב וכל כך מתסכל.

הורי וואסי ויצחק גלאם נפטרו בשנות ה80 ובמהלך חיפושים במסמכיהם מצאנו פתק שעליו רשומים שם ומס׳ ת.ז של אחותי הקטנה רחל גלאם ז"ל בבירורים שערכתי התברר כי אותם פרטים יובילו אותי לפתוח מחדש פצע גדול המסתתר במשפחה, סוד שאיתו יש כאב ותסכול עמוק במשפחה.

לאימי נולדה בת זקונים בשם רחל גלאם בתאריך 27/6/1951 בישראל ובגיל 5 חודשים הילדה אושפזה בביה"ח מסיבה מסוימת. כעבור שבועיים נמסר למשפחתי מביה"ח אסף הרופא שהילדה נפטרה ללא כל סיבה ובפתאומיות מוחלטת וכי אין להם כל סיבה להגיע לבית החולים מאחר וביה"ח כבר קבר את גופתה של רחל הקטנה בבית העלמין בבאר יעקב.
הורי בתמימותם האמינו שהילדה נפטרה ונקברה, האמינו במערכת וברופאים וקיבלו את רוע הגזירה.

ובכן, במשך השנים נולדו להם ילדים נוספים אך עם השנים גדלה בליבי התחושה כי אותה בת לא נפטרה באמת והיא נלקחה מאיתנו. מעולם לא התקיימה הלוויה ולא נמצאה חלקת קבר או תעודת פטירה, שמרתי בליבי את החשדות שאולי אחותי מעולם לא נפטרה אך לא חלקתי אותן עם משפחתי בכדי לא להעלות את הנושא הכאוב ומפני שידעתי שאין למשפחתי את האמצעיים הכלכליים לחפש אותה בעזרת חוקרים פרטיים ובנוסף לא רציתי לפתוח מחדש פצע עמוק בעבור חשש שאינני בטוחה בו, אני זוכרת שהיא הייתה ילדה יפיפייה במיוחד והייתה נראת יחסית גדולה לגילה אני חושבת עליה כל הזמן ומעולם לא הפסקתי להרגיש בכל ליבי ונישמתי שאחותי הקטנה חיה ונושמת אני זוכרת בעפ"י את תאריך הלידה המדויק שלה מפני שהיא נולדה שבועיים אחרי שנולדה אחיינית שלי. כמו כן, ניגשתי לרשות האוכלוסין כאשר יש בידי מספר תעודת הזהות של רחל אחותי.
לאחר מילוי טפסים קיבלתי מסמך המאשר שהיא אכן רשומה כאדם חי, אין ולא הייתה תעודת פטירה מעולם! ונראה כי לא היה שימוש או שינוי בזהות זו, לאחר ששאלתי את הפקידה מספר שאלות בכדי לדעת מה עלה בגורלה של אחותי במהלך השנים נראה כי כל המידע במשרד הפנים נשאר כפי שהוא מרגע לידתה של רחל - כמו אזור המגורים בקריית עקרון באזור שהיה בעבר צריפים של עולים חדשים (שהיה מקום המגורים של הורי).
כיום, אני כבר בת 72 לאחר שהורי ורוב אחיי נפטרו אני מקווה שאולי החשדות בליבי נכונות ואחותי הקטנה בעצם נעלמה בגיבוי של ביה"ח אסף הרופא ובעצם חיה במקום כלשהו בארץ או בחו"ל. כידוע, בזמן זה בוצעו חטיפות רבות בארץ של יוצאי עדות המזרח ולכן מאז התופעה הקשה במדינת ישראל עלה בתוכי החשד שאחותי חיה. עברו 65 שנה מאז והייתי רוצה שתעזרו לי בסגירת מעגל לסיפור שהטריד אותי כל השנים הרחוקות שעברו.

אני מתפללת ליום שאזכה לראות את אחותי האבודה.

לאה קורץ