אנחנו מחפשים אחר אחינו האובד שנחטף מבית חולים בהיותו בן 7 חודשים וכנראה נמסר לאימוץ. אחינו נולד בשם אליהו כהן ב-23.9.1956 ברחובות, להוריי - משה ומזל כהן. כשהיה בן 6 חודשים לא הרגיש טוב וההורים לקחו אותו לבית חולים קפלן שברחובות. השאירו אותו לאישפוז, ולמחרת היום, כשההורים הגיעו כדי לבקרו, מסרו להם שהוא הועבר לבית חולים בצריפין, כיום אסף הרופא. באסף הרופא מסרו להם שהילד נפטר והם דואגים לקבורה שלו.

ההורים שלי, עולים חדשים ממרוקו קיבלו את הסיפור, והאמינו בו. במשך כל השנים חיינו בידיעה שאחינו נפטר כתינוק, אך לאחרונה התחילו להתעורר בנו ספקות בעקבות עשרות ומאות מקרים דומים של תינוקות שנעלמו מבתי חולים בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת, ובשנים האחרונות נמצאו חלק מהם שאומצו ללא ידיעת ההורים.

מהיום שבו עלתה האפשרות שאליהו שלנו נחטף ולא נפטר, אנחנו אוספים מידע מכל מקום אפשרי , ומשחזרים את כל מה שקרה בבית החולים. כיום, אנחנו משוכנעים שאליהו שלנו חי וקיים , גם בגלל הדמיון בסיפורים של העברה לבית חולים אחר, ולאחר מכן, הודעה להורים על פטירת הילד ו" התנדבות" לקבור אותו. ואנחנו נמשיך לחפש אותו עד שיימצא.

סביר להניח כי אליהו מסתובב היום תחת שם אחר, והוא אינו יודע שהוא מאומץ, ולכן גם לא יחפש את משפחתו הביולוגית.האפשרות היחידה לאתר אותו היא על ידי הגיל שיתכן שאף הוא שונה במקצת, ותמונות האחים שלו שאותן אנחנו מפרסמים עם סרטון של המשפחה.

אנחנו פונים בבקשת עזרה לכל מי שיזהה על פי התמונות אדם שהוא מכיר, בן 54, נודה לו מכל הלב בעשיית המצווה הגדולה של איחוד משפחות. בארץ מחכה משפחה חמה, אוהבת ומלוכדת שתמשיך לעשות כל מאמץ כדי למצוא את האח האובד. חשוב לנו מאד לפעול במהירות האפשרית כל עוד אמא שלנו עדיין בחיים. זאת יכולה להיות מתנת החסד הגדולה ביותר לעת זיקנתה ומצווה גדולה מאין כמוה לכל מי שיסייע.

אנחנו מודעים לרגישות הגדולה של הנושא, ואנחנו מאמינים כי ההורים המאמצים גידלו את אליהו או יהא שמו אשר יהא באהבה גדולה וסיפקו את כל צרכיו, יתכן גם שהם אימצו אותו כחוק ובתום לב ואינם יודעים אפילו שהוא נחטף מהוריו, ועל כך הם ראויים לכל הכבוד וההערכה. יתכן והגילוי יכול לזעזע את אליהו, ולכן חשוב לנו להיות רגישים לכך כדי שלא ייפגע.

אנחנו מעדיפים שכל מי שיזהה אפשרות שאדם שהוא מכיר יכול להתאים לתאור שלנו על פי הגיל ותמונות האחים, יעביר לנו את הפרטים, ואנחנו מתחייבים להמשיך את הבדיקה בזהירות וברגישות.לנו חשוב להשלים את המשימה שלקחנו על עצמנו, ולפגוש את האח האובד, אין לנו כוונה להפוך את עולמו, הוא היום אדם מבוגר והחלטתו לגבי המשך הקשר עם המשפחה תלויה, כמובן רק בו.