אמי לבית משפחת מדואל (חסן) עלתה לארץ ב 14/11/1949 יחד עם אבי יעקב ושלושת ילדיהם: יונה בת 8 אהרון בן 6 ושמעון בן שלוש.

הם שוכנו באהלים במחנה העולים עין שמר ב'. אמי סיפרה שאחי שמעון חלה בהצטננות ונלקח למרפאה ומשם רצו לפנותו לבית החולים רמב"ם בחיפה. אמי התנגדה, מאחר שבמחנה, לדבריה, רצו שמועות שילדים נלקחים ולא חוזרים להוריהם. אמי ביקשה מאחותי יונה שהייתה עמה, שאמי תעביר לה את שמעון דרך החלון ושאחותי תברח עמו. אחותי בהיותה קטנה פחדה מאוד לשתף עמה פעולה, ולא הפסיקה עד היום להצר על כך. האחיות במקום התעקשו, ולמרות התנגדותה של אמי נלקח אחי לבית החולים רמב"ם בחיפה.

למחרת כשהגיעה לבקרו עם סבי נטען בהתחלה שאין ילד כזה, לאחר צעקות ציין הפקיד שלא אפשר לה להיכנס, אלא דיבר עמה דרך החלון כי הוא נפטר. לבקשתה לראות את גופתו כדי לקחתו ולהביאו לקבורה, טענו כי הוא כבר נקבר. כשביקשו לראות את קברו נענו בשלילה, והפקיד ציין בתעודת העולה עיגול סביב שמו של אחי וכתב נפטר. אמי ואבי לא ישבו עליו שבעה, כי מיאנו להאמין שאכן הוא נפטר, כי לא ראו לא גופה ולא קבר.

לאורך כל שנות ילדותי לא הפסיקה אמא שלי לחזור על הסיפור, ואכן הקצתה סכום כסף, שלדבריה, נלקח מתוך הכסף לאוכל לבני הבית, ונמסר לקרוב משפחה שיחפשו בשנים הראשונות. גם פניות למדור לחיפוש קרובים שפנו הוריי בילדותנו לא הועילו. מיותר לציין שלא הייתה כל תעודת פטירה וצו גיוס הגיע על שמו.

ב- 1995 החלטתי לדבר עם אמי ולעשות נסיון בחיפושו ופניתי לועדת השופט חיים כהן שדנה בנושא. לפני לכתנו לוועדה פניתי למשרד הפנים במקום מגורי הוריי בראשון לציון מצוידת במספר הזהות של אחי, וביקשתי נתונים. לתדהמתי, ב-31/7/95 קיבלתי לידי מסמך רשמי של מדינת ישראל כי אחי שמעון חדל להיות תושב מדינת ישראל בנובמבר 1962.

בפנייה של כתב העיתון "ידיעות במקום", ששם פורסם סיפורה של אמי, לדוברת משרד הפנים, הבהירה זו, כי משמעות המשפט היא "שהתושב השתקע בחו"ל וביקש הוא או מישהו מטעמו להפסיק לראות בו תושב מדינת ישראל".

כיצד מי שכביכול נפטר ב-1949 בהיתו בן 3 מופיע ברשומות המדינה בגיל 13 כמי שביקש לחדול לראות בו תושב המדינה?

ועדת החקירה הממלכתית ציינה במכתבה אלינו, שבבדיקה שערכה רשום ברשימות בית החולים שאחי שמעון נפטר, ובמשרד הבריאות בחיפה רשום גם כן, ועל כן הם כותבים בוודאות שהוא נפטר. אין הסבר היכן הוא נקבר. אין הסבר למה לא נתנו לראות גופה או למה אין קבר. האם זה היה אדם או חיה שקוברים ללא הורים ובני משפחה? מדוע אין הסבר גם לרישום התמוה במשרד הפנים?

לאלהים הפתרונים, או לאלו שעודם בחיים ומסרבים לחשוף את העוול הנורא שנעשה במדינה זו לאוכלוסיה, שלא יכלה לעלות על בריקדות ולהוציא את האמת. ומי שניסה לעשות זאת תוייג כהוזה. מי שיוכל שיפרסם סיפור זה ואולי אולי נדע את האמת.

אורית (בן יהודה) אלמסי, בשם אמי, מרים עליה השלום, שהלכה לעולמה בת 99 ב- ה' באייר תשע"ה, ועד יום מותה נותרה בלבה התקווה שתוכל לראותו.