שמי מרים גבאי, כיום מתגוררת בארץ עם בעלי פינחס לאחר שהות של 45 שנים בארה"ב.

אבי נפטר לפני חמש שנים, אימי ב"ה עדיין איתנו ועדיין מתגוררת בארה"ב.

אני כותבת בקצרה את מה שארע לאמי בקיץ בשנת 1950 .

לפי גירסתה היא ילדה בן בריא ושלם וגם שמעה את קול הבכי של התינוק,זה קרה בבית חולים צריפין.

לאחר הלידה האחיות טענו שהתינוק צריך לעבור בדיקות ולכן לא הביאו את התינוק להניק.

לאחר יומיים הודיעו להורי שהתינוק נפטר מבלי לאפשר להם לראות אותו.

הורי היו צעירים ותממים ובנוסף היו גם כן עולים חדשים מרוסיה כך שלגביהם זה היה סוף סיפור ולא התעניינו יותר בגורל בנם.

לאחר שחזרתי לארץ וקראתי המון כתבות אודות ילדי תימן ,האסימון נפל ואני משוכנעת שמה שקרה לאימי זה בדיוק מה שקרה לילדי תימן.

אימי לא צעירה יותר אבל אם בנה הבכור עדיין נמצא אי שם,זאת תהיה השמחה הגדולה ביותר בחיי אימי לסגור מעגל זה.