מנחם יעיש

לאה ויוסף יעיש עלו לארץ בשנים 1942-1944 מתימן. הם הגיעו למחנה העולים בפרדס חנה, ולאחר זמן לא רב עברו לבית ברחוב רמב"ם 12 בפרדס חנה, שם חיו כל חייהם. בארץ נולדו להם מזל, משה, מיכאל. ב-7 לינואר 1951 נולדו מלכה ומנחם, הם נולדו בבית (תצלום תעודת לידה מצורף). בגיל שנה בערך חלה מנחם בפוליו. בגיל שנה וחצי, ביולי 1952 הוא הרגיש לא טוב ונלקח לביה"ח רמב"ם בחיפה.

כעבור יומיים ההורים קיבלו הודעה שהוא מרגיש טוב יותר, והם התבקשו לבוא לקחת אותו. כשסבא שלי הגיע לביה"ח נמסר לו שהילד נפטר. סבא שלי שהיה אדם דתי ביקש לקבור את בנו, אך נמסר לו שהילד כבר נקבר. הוא חזר הביתה ומסר לאישתו שהילד מת. בגלל שהוא לא ראה גופה ולא קבר אותו, הם לא ישבו שבעה. סבתא שלי חיה בתחושה מתמדת שהילד חי. ואפילו אחותו התאומה חשה שאחיה בחיים.

לאחר מותו נולדו שולה, דליה נורית שרי ויוחאי. לפני כמה שנים חיפשה אחותו התאומה מלכה את אחיה וקיבלה ממשרד הפנים תמצית רישום שחסרים בה הרבה פרטים, לא ידוע התאריך המדוייק של יום הפטירה, לא מה שם האם, לא מה המין של הנפטר, לא רשום סיבת המוות, דודה שלי המשיכה וחיפשה בכל בית עלמין אפשרי ולא מצאה אף עדות או קבר ממשי.

סבא וסבתא שלי שכלו 2 ילדים, את מזל שבגיל 8 טבעה בברכה. ואת מיכאל שנהרג בתקופת מלחמת ששת הימים. על כולם הם כאבו אבל על מנחם היה להם קשה לדבר, הכאב היה קשה מנשוא. רק לנכדתה הקטנה יכלה לספר בחדרי חדרים שיש לה בן קטן שקראו לו מנחם ושהוא חי אפשהו.

אני קרן, נכדתה של לאה יעיש ואני רוצה לשתף את סיפורה כפי שסיפרה לי אותו.

כעבור יומיים ההורים קיבלו הודעה שהוא מרגיש טוב יותר, והם התבקשו לבוא לקחת אותו. כשסבא שלי הגיע לביה"ח נמסר לו שהילד נפטר. סבא שלי שהיה אדם דתי ביקש לקבור את בנו, אך נמסר לו שהילד כבר נקבר.







לפני כמה שנים חיפשה אחותו התאומה מלכה את אחיה וקיבלה ממשרד הפנים תמצית רישום שחסרים בה הרבה פרטים, לא ידוע התאריך המדוייק של יום הפטירה, לא מה שם האם, לא מה המין של הנפטר, לא רשום סיבת המוות, דודה שלי המשיכה וחיפשה בכל בית עלמין אפשרי ולא מצאה אף עדות או קבר ממשי.