את המקרה גיליתי אחרי שהורי נפטרו, מפי דודתי לואיזה ז"ל שהיתה עדה באירוע. הורי הסתירו מאיתנו את המקרה כל השנים.

הורי עלו בשנת 48 מאיזמיר מתורכיה, התיישבו בימין משה. אבי היה סוחר בדים מבוסס. אמי היתה בהירת עור וכחולת עיניים. הם עלו לכאן עם בנם הבכור, יעקב, שהיה כבן 10 חודשים, ילד בריא, יפה, בהיר עור. לאחר חודשיים, כשהיה בן שנה, קיבל יעקב קלקול קיבה וסבל משלשולים. הורי לקחו את יעקב לבית החולים "הדסה" בתל אביב, שם אמרו להם להשאיר אותו ולחזור למחרת.

למחרת הגיעה אמי (שהיתה בהריון עם אחי השני) יחד עם אחותה הצעירה (דודתי) ונאמר להם - אנו מצטערים מאוד, הילד נפטר. אמי החלה לבכות ודודתי זעקה וביקשה לראות את הילד או גופה. אמרו להם שקברו את הילד וסילקו אותם משם.

בחברה קדישא נתנו להורי פתק עם קשקושים ותיקונים ובו מצויינת חלקת קבר ומצבה, אליה עלו הורי כל שנה. לא קיבלנו תעודת פטירה.

אמי חיה בסבל רב כל השנים, שערה נשר והיא היתה במצב נפשי וכללי קשה מאוד. אבי השקיע את כל הונו בלשקם את אמי.

אמי נפטרה בגיל צעיר.

זו הפעם הראשונה שאנו מדברים על המקרה הזה.