נג'יה ויחזקאל טוטונג'י

הרצל זיו על התאומים עזרא ומשיח, אחיה של אשתו, שנעלמו מבית החולים תל השומר.
שם ההורים נג'יה ויחזקאל טוטונג'י ז"ל
שנת עליה: 50
שם התאומים: עזרא ומשיח
מספר אחים במשפחה: שישה אחים חוץ מעזרא ומשיח התאומים,שמות האחיות והאחים: רחל, יהודית, שלומית, משה, אביבה, אופיר.
שנת הלידה של התאומים: 1950 שנת חטיפה 1951


המשפחה הגיעה לישראל דרך איראן,התאומים נולדו בעיראק ועברו לאיראן,כשהגיעו לארץ היו התאומים בני פחות משנה.
המשפחה עברה כאן לאחד הישובים כנראה לשער עליה או קרוב לשם.שם היו אנשים שעקבו אחרי המשפחה שמו עליהם עין,וניסו לעשות כל מיני פרובוקציות.הם חזרו והתגרו באב המשפחה לא פעם ולא פעמיים.
למשל כשבאו לקבל קצבת מזון כדי לקבל את האוכל עמדו בתור ותמיד מישהו עקף אותם, דחפו והתגרו בהם שוב ושוב.
במקרה אחד מי שהתגרה באב קיבל מהאב דחיפה חזרה,האבא אמר לאותו פרובוקטור: " למה אתם כל הזמן עוקפים ודוחפים?"
היה לנו ברור כל הזמן שכל זה היה מתוכנן.
היה מישהו מהחבורה המתנכלת כבר הזמינו משטרה ועצרו את האבא יחזקאל.
בזמן הזה ההאמא נג'יה הלכה לתחנת המשטרה לבדוק מה עם בעלה.
הילדים נשארו עם הסבתא, ואז הם הגיעו לבית ולקחו את התאומים,האנשים האלה פעלו לפי התכנית ונצלו את ההזדמנות שהילדים לבד עם הסבתא המבוגרת ושאינה מבינה את השפה שההורים אינם, ואמרו לה שלוקחים את התאומים לטיפול.
כשההורים חזרו ושאלו איפה הילדים, הסבתא אמרה שבאו מטעם המדינה ואמרו לה שלוקחים אותם לטיפול.
ההורים מיד יצאו וחיפשו את הילדים נאמר להם שאושפזו בתל השומר ונמסר להם שהילדים מתו, ההורים התעקשו שילדיהם היו בריאים
ולא יכול להיות שהלכו לעולמם, הם התעקשו לראות את הגופות, הראו להם ילד שלא היה דומה לילדיהם ורק ילד אחד שהיה בגוון חום.
היה ברור להם ללא ספק שזה לא ילדם. הילדים עזרא ומשיח היו בהירים ואחד מהם היה שטני.
ההורים לא ידעו את השפה והתקשו להבין ולדרוש הסברים.
הם לא קבלו הודעה רשמית מחברה קדישא
לא קבלו תעודת פטירה או מידע על מקום הקבורה.
לאחר שנים התאומים קבלו צווי גיוס, והוכרזו כעריקים,
ההורים קבלו התראות חוזרות עד שלא הודיעו לצבא שהילדים לא ברשותם.
לאחר שקבלו את ההודעה שהילדים עריקים האב הלך ללשכת הגיוס,בשבילו זה היה ארוע עוד יותר טראומתי כשהבין שמצד אחד מאיימים עליהם שיבואו לאסור אותם ומצד שני הוא מבין שהם חיים.שהיתה פה פעולה יזומה לחטוף את הילדים האלה ולתת אותם למשפחות אחרות. כל בן אדם בר דעת היה מבין שזו היתה חטיפה ושהילדים נמסרו למשפחות אחרות.
באמת אנחנו מחכים לפתיחת הארכיון,
יכול להיות שזה מתועד החטיפה ההעברה ממקום למקום?
המשפחה לא פנתה לוועדות החקירה,ההורים לא חשפו את המידע לילדים, הם שמעו על העלמות האחים כשבגרו משיחות שניהלו ההורים עם זרים.הם הסתירו כדי להגן עליהם,כשאח שומע שאחיו נחטף זה טראומתי, הכל הופך להיות בסימן שאלה, איך עברו עליו החיים?
הכמיהה לדעת עליו כמה שיותר,זה כואב.
ההורים היו בצער תמידי ויום יומי וקבוע, האב יחזקאל טוטונג'י קבל קשה את ההודעה הטראומתית כשהגיע צווי גיוס ולאחר מכן שילדיו עריקים והבין בוודאות כי הם חיים.הוא הלך לעולמו בשנות ה-70 הוא היה בן 48 ומת צעיר מדי משברון לב.
אנחנו רוצים לחפש אותם ולדעת מה עלה בגורלם.
במאמץ לאתרם הבנו לפי ת"ז שאחד הבנים עזב את הארץ בשנת 1976 כנראה לארצות הברית.