שושנה וסאלח עווד (שמס) אשוואל עלו לארץ ב 1949 מתימן לראש העין. לאחר מספר חודשיים באו פקידות רווחה של המדינה לביקור במחנה בראש העין, לקחו ממנה את הילד ישראל לבית תינוקות והיא ברהכל יום לשחק איתו. ביום השלישי היא באה וראתה את ישראל באמבולנס מגן דויד. לאן אתם לוקחים את הבן שלי שאלה. האחיות ענו שהוא לא מרגיש טוב ולוקחים אותו לבית חולים ותיכנס למשרד יגידו לה איזה. כשנכנסה למשרד האמבולנס עזב מייד ולא נאמר לה היכן הילד. אמא הלכה לכל בתי החולים שהכירה ולא מצאה אותו. היא התרוצצה כמו משוגעת בכל הארץ על מנת לדעת מה קרה לבנה ישראל. כמובן שכמו ברוב המקרים הגיעה תעודת גיוס לצ.ה.ל בגיל 17, וכמובן שלא נמצא זכר לילד. היא דיברה עליו כל החיים ונפטרה בשנת 2014. דווקא בחודשים האחרונים שלה היא רצתה "להנציח" בעצתי את מה שעבר עליה על מנת לשפוך קצת אור על הפרשה. כאב לי שהיא סיפרה לי שידעה באותו רגע במין תחושה חזקה שהילד לא יוחזר אליה מיד שמסרה אותו (רגע אחד של חולשה צילק את חייה). לצערי לא הספקתי להנציח וידיאו מתועד-אך לפחות מקיים את בקשתה לעורר את הנושא-יהי זכרך ברוך סבתא יקרה.
לאן אתם לוקחים את הבן שלי שאלה. האחיות ענו שהוא לא מרגיש טוב ולוקחים אותו לבית חולים ותיכנס למשרד יגידו לה איזה. כשנכנסה למשרד האמבולנס עזב מייד ולא נאמר לה היכן הילד. אמא הלכה לכל בתי החולים שהכירה ולא מצאה אותו. היא התרוצצה כמו משוגעת בכל הארץ על מנת לדעת מה קרה לבנה ישראל.