שמי שני בת שבע (ששון ). הוריי עלו מהעיר מוסול שבעירק באפריל 1951.

להוריי היו 3 בנים אימי הגיעה בהריון וילדה ביולי 1951 בן. שנתיים לאחר מכן 1953 ,ילדה אמי בן נוסף בבית יולדות בנהריה בסוף רחוב הגעתון. התינוק נולד חי ואף אמרו לה מזל טוב יש לך בן. לאחר מכן הגיעו והודיעו לה שהתינוק מת.

מאז שאני זוכרת דיברה אימי על התינוק שנחטף ממנה.

מברורים שערכתי אין רישומים שאימי היתה בבית היולדות, לא רישום שילדה ואף במשרד הפנים לא רשום כלום.

הגעתי לאשה בשם אווה (פישר) ברג שעבדה כמיילדת בין השנים 1952 עד 1960 בבית יולדות נהריה. היא נישאה לאוסקר ברג ניצול שואה שהגיע לשבי ציון. הם התחתנו ועברו לבוסתן הגליל שם היא גרה עד היום.

אימי נפטרה לפני כשנתיים ואז שוב עלה הנושא כיוון שדודתי דיברה על זה.

הגעתי לאווה ברג והיא סיפרה כך :

הרופאים שעבדו היו : דר' אפריים וייל שהיה מנהל ולדבריה מת. דר' פולק כירורג לדבריה מת.

דר' קליין גניקולוג שגם הוא מת. המיילדות היו : מרים בת 19 שלמדה באנגליה והיתה גרושה. בת שבע מעכו. שושנה שיפטן שעלתה מגרמניה הגיעה לנהריה ביום עצמאות 1950. הבת שלה עוד חיה. הגיעה גרושה גרה בכפר ביאליק.

אחות ראשית ה יתה אסתר זליגמן שעלתה מגרמניה, לא ידע ה עברית. שמה הלועזי היה אדית והיא שינתה לאסתר. נפטרה לדבריה. נתנו ליולדות חומר הנקרא פטידין ובעלה היה מכור לחומר זה.

עבדה גם קלרה מלוחמי הגטאות. למדה מאחיות אנגליות ליילד.

בבית מיילדות נהריה היו 2 קומות. בקומה למטה מיילדות ולמעלה כירורגיה. ס"ה 50 מיטות.

היו בערך 50 לידות בחודש.

בהריון נרשמו הנשים במיילדות, המיילדת בדקה ורשמה . כשאשה ילדה הוציאו גיליון ורשמו את התינוק. התינוקות כולם נלקחו מאימהותיהם הושמו בחדר תינוקות. נתנו לאימהות לראות את התינוק דרך צוהר קטן .

הזיכרון של אווה היה מעולה לגבי כל יתר הפרטים אך כששאלתי לגבי הילדים שנחטפו אמרה שאיה יודעת דבר.

שני בת שבע