ללא שם בת רחל ואהרון כהן

אמא ילידת אלכסנדריה, מצרים. עלתה ב-1921 בגיל 4 עם הוריה. בת יחידה. קנו אדמה בירושלים ובנו את ביתם.

אבא נולד בצנעא, תימן. היה בן בכור ועלה יחידי לארץ כשהיה בן 18, ב-13 באוגוסט 1929, ברכבת מקנטרה. אבי השתתף בבניין הארץ - בצר ענבים לצדו של דוד בן גוריון, עבד בשמירת כרמים ולימד קבוצות עולים חדשים עבודות בניין וריצוף. אירח תיירים בביתנו בבחינת "הסבר פניך לתייר". אבא ניגן בכינור. אמא ניגנה במפוחית וידעה לשרוק יצירות מוסיקליות. למדה בביה"ס למל בירושלים. הם נישאו בשנת 1934 בירושלים, והתגוררו בשכונת מחניים.

בשנת 41 או 42 אמי ילדה בבית חולים בירושלים (אולי הדסה) תינוקת יפה ובריאה. ביום הראשון הניקה אותה ביום השני לא קיבלה את התינוקת, שאלה את האחות היכן התינוקת? האחות אמרה רגע אקרא לרופא. הרופא שאל אם יש לה ילדים בבית, כשאמרה לו שכן, אמר לה "לכי הביתה הילדים מחכים לך בבית, הילדה שלך מתה". אמי אמרה לו שזה לא יכול להיות, שהיא ינקה רק אתמול! הרופא התעלם ממנה. כל השנים סיפרה לנו אמי שנולדה לנו אחות יפה ובריאה ושהם (הרופאים) אמרו שהיא מתה.

מאז שנגנבה לה התינוקת היא לא ילדה בבית חולים אלא רק בבית. אמא שלה הייתה המיילדת. והיה לה רופא ילדים פרטי. אנחנו האחים לא זוכרים אם אי-פעם שישבנו לחכות עם אמא בתור לרופא בקופת חולים. היינו ילדים בריאים. אם היה צורך אמא הזמינה את הרופא לבית. אני נולדתי אחרי התינוקת שנגנבה. האחרונים בת ובן תאומים גם הם נולדו בבית. התינוק היה במצוקה ואמא הזמינה רופא (לא את הרופא שלה) וזה צעק: מהר לבית חולים! התינוק הזה לא יחיה!

סבתא (שהיתה מיילדת ויילדה את אמי) אמרה לו - תודה. אתה יכול ללכת. התינוק נשאר כאן. התינוק הזה גדל בריא ויפה והיום הוא סבא לנכדות מתוקות.

כל השנים אמא זכרה, בכאב עמוק, את התינוקת היפה והבריאה שילדה ושנלקחה ממנה.

הרופא שאל אם יש לה ילדים בבית, כשאמרה לו שכן, אמר לה "לכי הביתה הילדים מחכים לך בבית, הילדה שלך מתה". אמי אמרה לא שזה לא יכול להיות, שהיא ינקה רק אתמול! הרופא התעלם ממנה







מאז אמי לא הסכימה שנלך לבית חולים או אפילו לקופת חולים, היו לנו רופא פרטי שהגיע אלינו הביתה. את כל הלידות היא עשתה בבית.