הוריי, לאה ויוסף אהרוני עלו בשנת 1948 מתימן וגרו בקרית עקרון. נולדנו בקפלן, אני והתאומה שלי. אמא נשארה בקפלן ואותנו, וישר אחרי הלידה העבירו לויצ"ו בתל אביב. היינו באינקובטור 3 חודשים. אבא היה נוסע כל פעם לתל אביב כדי לראות אותנו וביום השלישי אמרו לו על התאומה שלי שהיא נפטרה. אמא שלי ראתה אותה רק אחרי הלידה. אני כבר כואבת חמישים שנה. איפה אחותי? בארץ? בחוץ לארץ?

חגית אהרוני

אמא עברה ממשרד למשרד, שלחה מכתבים ובקשות לכל גורם כדי למצוא רסיסי מידע שיסייעו לה במציאת הילדה.
במשך הזמן הגיעה למסמכים רפואיים סותרים בדבר האשפוז וה"פטירה" של הילדה. כך למשל הלידה הייתה ב14.9.1966 ולאחר ארבעה ימים הועברו לויצ"ו ת"א- במסמכים נרשם כי נקלטו בויצ"ו שעתיים לאחר הלידה. כמו כן, נמצאה תעודת פטירה עם התאריך 16.9 כאשר לצד תעודת זו קיימת תעודת כניסה לפגיית ויצ"ו ב 18.9. איך הגיעה לויצ"ו אחרי שנפטרה? במקביל נמצאה גם תעודת ניתוח שלאחר המוות של המכון לרפואה משפטית ב18.9

פנינה חממי, האחות

חונכו בתימן לתמות ויושר, האמנו, הגענו לאדמת הארץ וכל דבר שאמרו לנו היה קדוש. לא האמנו שיעשו דבר כזה.

אני חולת לב, עברתי ניתוחים, אני רק רוצה דבר אחד לקראת סוף החיים שלי: לראות אותה ושהיא תדע כמה אני התרוצצתי. אני מבקשת להראות את המסמכים כדי שתדע שלא שתקתי ולא חיפשתי בהתחלה כי האמנתי, אבל אחרי שקיבלתי את הצווים לא שתקתי. אני לא מאשימה אף אחד, הדבר היחיד אני רוצה רק לראות את הבת שלי. אחר כך, לאן שהיא רוצה לפנות, איפה שהיא רוצה להיות, זה בסדר. אבל אני חייבת להירגע לקראת סוף החיים שלי.

לאה אהרוני לבית מדהלה, האמא