הוריי חילוואה (יפה) ז"ל ומנשה סבח שיבדל"א הגיעו לארץ מעיראק בשנת 1951 יחד עם שלושה בנים ובת. מכל האחים האלה רק אני ברוך נותרתי בחיים. הייתי בן שישה חודשים כשעלינו לארץ. הם הגיעו לשער העלייה וישר אחרי זה לשכונת התקווה. אחריי, נולדה בארץ אחותי אסתר. גם היא כמו כל האחים נולדה בבית. בשנת 1953 נולד אחי הרצל, ובגיל שישה-שמונה חודשים אמרו להורים שהוא צריך בדיקה בבית החולים הדסה ברחוב בלפור בתל אביב. לקחו אותו. אני זוכר שביקרתי בבית חולים בהדסה, אני זוכר את הבחור שבא להודיע לנו על פטירתו. היה בחור צעיר. היו אמורים לשחרר את הילד ביום חמישי ונאמר להורים (מנשה וחילווה סבח) לחזור לביתם ולבוא ביום חמישי.

ביום חמישי הגיע נציג מהצוות המטפל שהכירו בבית החולים שהודיע שהרצל נפטר. הם רצו מיד להדסה בבלפור, בהגיעם לבית החולים לא איפשרו להם לראות את התינוק. ההורים ביקשו לראות גופה ולקיים הלוויה - לא איפשרו להם. כל מאמציהם לא צלחו מול הגורמים שעמדו מולם. הייתה להם מכרה שאחותה הייתה עובדת כאחות בהדסה בלפור במחלקת הילדים. הם הגיעו אליה והיא הייתה המומה. טענה ששיחקה איתו והוא הרגיש יותר טוב! היא הייתה בטוחה שנלקח ע"י ההורים בזמן שהיא לא הייתה במשמרת. הצהירה שלא נאמר לה על מקרה של מות תינוק במהלך אותו שבוע.

אחרי כמה שנים, פנו אלינו ממשרד החינוך לבירור מדוע לא מתייצב הרצל בביה"ס. כמו-כן, פנו גם עם צווי גיוס לצה"ל. בשנת 1970 הגיעו שוטרי משטרה צבאית באמצע הלילה לחיפוש אחר הרצל שהוגדר נפקד/עריק מהצבא.

אמי חילווה ז"ל נפטרה לפני שנים, אבי מנשה עודנו חי וייבדל לחיים ארוכים, כולי תקווה שעוד יזכה לראות בחייו את בנו הרצל וכמובן אני, אחיו, ברוך וכל המשפחה הענפה וברוכת הילדים מעוניינים לאתרו.

ברוך שחר (סבח)