נולדתי בשנת 1932 בבית חולים הדסה בתל אביב. בהמשך עברנו לחיפה והתחתנתי כאן בחיפה. ילדתי את כל הילדים ברוטשילד. עשרה ילדים, והיא אחד עשר, ברוטשילד. אני ילדתי אותה ברוך השם לידה טובה וקלה. תאומות בריאות ושלמות. התאומה יצאה קודם, והשניה נולדה יותר קטנה 1.9 קילו. קראנו לה כוכבה. במהלך השבועיים לאחר הלידה אני עליתי לרוטשילד, מוציאה חלב מהשדיים ונותנת בבקבוק ומעבירה לאחות של טיפת חלב. לא מכניסה אותי אפילו לחדר. לא נתנו לי לראות אותה מהלידה. אבל חלב לתינוקת הייתי נותנת. פתאום אחרי שבועיים בא לי שוטר אומר לי מי זה דננברג, אמרתי לו מה אתה רוצה? אומר הילדה נפטרה. ככה פתאום. אני נבהלתי. שאלתי מה זה נפטרה, איפה הגופה? תביא את הגופה אני רוצה לקבור אותה. הוא לא אמר שום דבר. לא הביא תעודה ולא כלום ואני לא יודעת מה השם שלו. מאז לא שמעתי שום דבר. היא מתה, מתה, מתה. זה לא יכול להיות. אני אישה פיקחית. אני יודעת שהיא לא מתה. אני רוצה לראות אותה חיה, בריאה. רק לראות אותה. היא לא מבוגרת. התאומה שלה חיה.