חטיפתו של גרינבוים מעוררת עניין רב ופרטיה ידועים. מוצאו תוניסאי, והוא נולד שנתיים אחרי השנים המצוינות (בן 60), עדות להתמשכות הפרשה. הוא נולד פג בביה"ח בתר בחיפה, ומשם, בגיל 17 ימים וללא ידיעת אמו, נלקח לבית היתומים שבתאי לוי שבעיר ע"י השירות למען הילד. זמן קצר לאחר מכן נמסר לזוג ניצולי שואה חסרי ילדים, שעלו מפולין. לאם הביולוגית נאמר, כפי שהתברר כתופעה שיטתית במשרד הרווחה של אותם ימים, שבנה מת.

למרות עורו הכהה, גיל טוען שלא העירו לו כי הוא נראה שונה מהוריו בהירי העור וכחולי העיניים. "רק אשתי היתה זו שהעירה לי כל הזמן שאיני דומה להוריי ותהתה למה אין תמונות מהברית, אבל להיות מאומץ נראה לי תמיד כסיפור של אחרים. עד שיום אחד הוזמנו לארוחה אצל זוג ידידים. הגבר ממוצא פולני והאישה ממוצא מרוקאי. במטבח, בשיחת נשים, התברר שאמו של הידיד, שחזרה לישראל אחרי 40 שנה בארה"ב, הכירה את הוריי וידעה שהם קיבלו ילד.

"היא לא חשבה שזהו סוד שהוריי מעולם לא סיפרו לי. אמרתי מייד לאשתי: 'בואי נבדוק'. הוריי היו אז בחיים, אבל עד יום מותם לא סיפרתי להם שאני יודע. המתנתי שהם יספרו לי. משהו בי נסדק עם הגילוי. הפסקתי לתפקד והחיים שלי התהפכו. התחושה היתה שכל החיים האלה בכלל לא שלי". מהר מאוד גיל גילה שהשקר המוסתר היה ידוע לכל בני המשפחה המורחבת. "קשר השתיקה היה גדול", אמר.

הגילוי נחת עליו באמצע החיים, בגיל 38. הוא עבד בשגרירות האמריקנית עת קיבל את השיחה הטלפונית שהודיעה לו: "אתה מאומץ". במונית ספיישל נשלחו אליו הפרטים. "נכנסתי בתקופה ההיא להלם. הפסקתי לעבוד וישבתי בבית, בוהה בטלוויזיה. כל מסלול חיי השתנה", מספר גיל.

"להוריי, כאמור, לא גיליתי שאני יודע. הם היו באמצע שנות ה־70 לחייהם ופחדתי שזה יהרוג אותם. לא רציתי שזה ייגמר רע עם אנשים שאני כל כך אוהב ושאהבו אותי. גם לא יכולתי לבוא בטענות לאף אחד. אני לא כועס, כי זה לא יעזור לי. אין עם מי לדבר. חוץ מזה, חלק מההשלמה היא כשאתה יודע. משפחות שלא יודעות, קשה להן להמשיך הלאה, ולכן חשוב לי שיהיו עוד ילדים חטופים שיימצאו. זו מטרה חשובה".

"מבן יחיד לאח בחמולה"

בשלב מסוים גיל נזכר בחגיגות ה־50 לנישואי הוריו, שחלו אחרי הגילוי. למרות שהפצירו בו, כבן יחיד, הוא לא נשא דברים: "שתקתי והם נפגעו, אבל העדפתי את זה מאשר להסביר למה אני לא אומר דבר". לאחר מכן הגיע השלב שבו הכיר את משפחתו הביולוגית. הוא עשה זאת בסתר.

"כולנו היינו בשוק", הוא משחזר את הרגע שפגש את האישה שילדה אותו. "היא אמרה לי, 'איך זה יכול להיות, אמרו לי שאתה מת'". למרות המפגש המרגש, גיל לא שמר על קשר עם שלוש אחיותיו ושני אחיו הביולוגיים. "קשה, אחרי כל כך הרבה שנים, שתהיה דינמיקה חזקה ואוהבת", הוא מסביר.

גיל ניסה לאורך השנים להבין אם האימוץ הכפוי היה לטובתו: "הרבה אומרים לי, 'מה אתה מתלונן, קיבלת חיים טובים. תיהנה'. אבל אני לא חושב שנעשתה החלטה טהורה לטובתי - זו היתה החלטה שכולה על טהרת הכסף. הרבה כסף".

פגוע מכך שהוריו לא גילו לו את הסוד הוא מוסיף: "אם הדבר נעשה כדי לגונן על מישהו, זה לא היה עלי אלא על עצמם. בדיעבד נזכרתי שהיו לנו תמיד 'בריחות'. התחלנו בעכו, עברנו לנהריה, ואז לרמת גן ושוב בתוך רמת גן, מצד אחד של העיר לצד השני. היו פעמים שהוציאו אותי מבית הספר באמצע שנת הלימודים. אבל מה אני יכול להגיד כילד שעובר מדירה ברחוב הרצל ברמת גן לווילה ברמת חן?"

לפרסומי הפרשה בימים אלה גיל מגיב בשליטה: "את שלי עשיתי. כל הזמן הסכמתי לדבר כדי להעלות את המודעות, כי יש המון שהחיים שלהם הם לא חיים. פתיחת הארכיונים אינה סתם. מישהו למעלה הבין שאי אפשר להשאיר את הפרשה הזו במרתפים".

נכון להיום, גיל לא שומר על קשר גם עם המשפחה המורחבת שאיתה גדל. "יש לי את המשפחה שלי, מי צריך יותר מזה?" הוא אומר, "נכון שלהפוך מבן יחיד לזוג אשכנזים־פולנים פתאום לאח לחמישה עם חמולה זה מרגיש טוב, אבל בחיים לא תמיד יש הפי אנד. הם מורכבים יותר".

מתוך כתבתה של נצחיה יעקב, "ישראל היום" 30.12.2016