ציפורה ומרדכי ירושלמי

בבית החולים רמב״ם אמרו להורים שהילדה מתה. במסמכי האשפוז נכתב: ״הילדה עוזבת את המחלקה במצב כללי טוב.״
במסמך מצורף נוסף מודים בבית החולים שאין כמובן שום מסמכי פטירה (מצרף בתמונה) ועל פי רישומי המדינה הילדה עזבה את הארץ בשנת 63׳.
כמה הערות:
בית החולים רמב״ם היה אחד ממוקדי חטיפות הילדים הגרוע ביותר בצפון יחד עם בית החולים העמק בעפולה. אפשר לכתוב עשרה דוקטורטים רק עליו.
המדינה לא תתן שום סעד למשפחה עד שלא תהיה הכרה היסטורית ובטח לא חברת הכנסת נורית קורן שמתרכזת בעיקר בסיורי קברים אולי כי היא רוצה לקבור את הפרשה. אגב בשידור עכשיו היא דיברה על הנצחה (וכמובן בית מורשת ליהדות תימן...) - כשבוז׳י הרצוג העלה את הצעת החוק היא אמרה לו שהוא רוצה להנציח כדי לקבור. וזה אחרי שנה וחצי של וועדה, עוד וועדה.
המשפחה איתרה את החומרים מבלי שפנתה לוועדת החקירה הממלכתית ובכך עשתה לעצמה שירות טוב. אחרת הם היו מקבלים תעודת פטירה בדואר.

עד מתי נסבול אמרה לי מרים בעצב וסבל, עד מתי?