שושנה (שמעה) קטיעי

סבי וסבתי עלו לארץ בשנת 49, הם הגיעו למחנה עולים בראש העין עם 4 ילדים. מעט אחרי שהגיעו לארץ נולד לסבתא שלי בן במחנה. לאמהות עם התינוקות נאמר למסור את התינוקות לבית התינוקות. זה היה חורף קשה ומושלג ואמהות שמו את התינוקות בבית התינוקות, והיו מגיעות כל יום להניק אותם. יום אחד סבתי הגיעה ונאמר לה שבנה חולה והיו חייבים להעביר אותו. באותו זמן כבר הסתובבו שמועות על ילדים שנעלמו. היא חזרה לאוהל ואמרה לסבא שלי שהיא דואגת. סבי ניסה להרגיע אותה אבל היא התעקשה. היא חזרה לשם וביקשה לראות את הילד. האחיות במקום סירבו לתת לה את הילד, והיא החליטה לחפש אותו בעצמה. היא נכנסה פנימה, עברה בחדרים השונים עד שמצאה את דוד שלי, בריא ושלם, נטלה אותו בידיה ויצאה, ללא אישור וללא הסכמת הצוות הרפואי. שני תינוקות אחרים של שכנותיה מאותה שורת אוהלים - לא נמצאו מאז. להורים נמסר שהם נפטרו.

היא נכנסה פנימה, עברה בחדרים השונים עד שמצאה את דוד שלי, בריא ושלם, נטלה אותו בידיה ויצאה, ללא אישור וללא הסכמת הצוות הרפואי. שני תינוקות אחרים של שכנותיה מאותה שורת אוהלים - לא נמצאו מאז. להורים נמסר שהם נפטרו.