עלינו מתימן בשנת 49 הייתי בת 7 הגענו ישר לראש העין לאוהלים. אמא אז הייתה בהריון וילדה בת ששמה רחל כשנולדה לקחו אותה לבית התינוקות אני זוכרת שהיה שלג אז זה טוב שלקחו אותה איך תינוקת הייתה באוהל כשיש שלג. אמא הייתה הולכת פעמיים שלוש ביום לבית התינוקות להניק אותה וחוזרת הביתה. כשרחל הייתה בת 9 חודשים באו מהסוכנות והבטיחו להוריי שהם עוברים לבית שמש ומשכנים אותם שם אבא הסכים וכשאמא הלכה להניק את רחל היא אמרה להם שהם עוזבים והיא תבוא בבוקר לקחת את רחל. רחל הייתה בריאה לא היה לה שום דבר ולמחרת בבוקר כשהוריי הגיעו לבית התינוקות לקחת אותה אמרו להם שהיא לא בחיים וסגרו עליהם את הדלת לא נתנו להם כלום לא ופה לא תעודת פטירה. הם התחילו לצעוק שם ולבכות אך עדיין לא פתחו בפניהם את הדלת הם חזרו בוכים וכשהם חזרו חיכתה להם משאית לקחת אותנו לבית שמש