אני אספר את סיפורי ששמעתי מפי אימי עליה השלום עד שהתפוצצה פרשת ילדי תימן והבנו למעשה מה קראה לאחותי .

אחותי שושנה ילידת 1960, כשהיתה בת חודשיים וחצי לערך , אימי לקחה אותה לבית החולים השרון (היינו גרים במעברה בעמישב). היות והיה לה קילוף בעור ואימי פחדה, את אחותי אישפזו לאיזה יומיים שלושה, שלחו לאימי מברק לטיפת חלב (זה היה בזמנו התקשורת) באה אחות ואמרה שאמא שלי תבוא לקחת את שושנה מבית החולים (אימי היתה בזמנו מטופלת ב6 ילדים).

למחרת אבי ואימי נסעו לבית החולים ואחות נגשה אליהם ואמרה להם שושנה נפטרה והצביעה מרחוק על צמר גפן עטוף וכשאימי שאלה מה קרה ענתה האחות שעשו לה אמבטיה בלילה החלון היה פתוח היא התקררה ומתה. אינני יודעת מה קרה בשניות אלו בראשם של אימי ואבי כאילו התעוורו לכמה שניות. אימי היתה לביאה לילדים שלה, לא חשבה לרגע לבקש שיראו לה את שושנה היפה והשמנמנה עם העיניים הבהירות והעור הלבן. היא ביקשה מאבי שיגש ושיתנו להם לקבור אותה תשובתו היתה הם אמרו שיקברו אותה. אימי חזרה שבורת לב ובוכיה כשסבתא שלי שאלה מה קרה לשושנה אמרה היא נפטרה וזה הורי התייעצו עם רב והם ישבו עליה שבעה.
זה הסיפור ששמענו שנים מאימי ז״ל עד הפרשה של ילדי תימן שבה למעשה הבנו מה קרה לאחותי שושנה שהיא פשוט נעלמה. נסתרות דרכי האל מה קרה לאימי ואבי באותה הרגע שבה לא ביקשו לראות את אחותי. היה לאימי עוד נראה שאחי יעקב נולד והביאו לאימי להניק אותו היא לא רצתה לגעת בו ושאחות ניגשה אליה ואמרה לה למה היא לא מניקה ענתה לה אימי זה לא הילד שלה ושהתחילה לצעוק אז הביאו את אחי וזה היה בינואר 1955, זאת היתה אימי לביאה שמגינה על גוריה.
בשנת 2008, לפני שאימי נפטרה בכמה ימים, קראה פתאום אימי בשמה של הבת שלה שושנה, אני ואחותי הסתכלנו אחת על השניה והבנו שאימי כבר יודעת מה קרה עם שושנה -

לפלא הפלא לפני כשנתיים אחי התחיל לחקור ומצא בחברת קדישא את תעודת הפטירה של אחותי גוש וחלקה שהיא קבורה בבית העלמין סגולה , אנחנו עדיין לא ניגשנו לשם, בשבוע הבאה אני הולכת לכוון החלקה ולראות עם קבורה של תנוקת בשם שהרבאן שושנה.