עלינו ב- 49 לארץ, היינו בעין שמר. הייתי בן שנה וחצי ואמרו שאני חולה. לקחו אותי לבית חולים. אימא שלי כל יום הייתה יושבת איתי. יום אחד היא באה ואומרים לה שהילד מת. ביקשה לקבור אותי אבל אמרו לה שהם כבר קברו. בינתיים לקחו אותי, אימא שלי רצה לאבא למחנה. יש לי אח יותר גדול ממני. הוא הלך עם אבא שלי. אבא שלי שואל איפה הילד. אחי ראה אותי ואמר לאבא שלי ואבא חטף אותי חזרה.

למחרת באה אחות עם שוטר ואימא שלי מחזיקה אותי. היא חטפה אותי ממנה. לאימי קראו רומיה ולאבא שלי עמרם. היא חטפה אותי והלכו. אימא התחילה לבכות. העבירו אותי ליד צפת. אבא שלי לקח מקל, הלך לרופא, אמר לו או הראש שלך או הבן שלי. אחד מהשניים. הרופא כתב לו פתק איפה שאני נמצא בצפון. אבא שלי חיפש אותי שלושה חודשים עד שראה אותי. אני לא יוגע אם זה ההורים שלי. ככה אני גדלתי אצלם.

זכריה רצאבי