שמי רפאל מדמוני, אני נולדתי בתימן והגעתי עם שני הוריי לארץ., היינו במעברת עתלית.

אמי ילדה ילד בריא,יפה, בהיר, מלא, בבית החולים בנהריה. אמרו לה שלוקחים את התינוק לטיפול מיד לאחר הלידה. למחרת הודיעו לה שהוא נפטר. אמא לא ידעה לבטא את עצמה בכלל או להתווכח. אבי היה אומר "מול פקידי המדינה, אין לנו ידיים ורגליים". הורים שלי היו תמימים. יכלו בקלות להטעות ולרמות אותם. . אמא לא הצליחה להשלים עם זה שלקחו לה את הילד. הייתה בוכה ובדכאון זמן רב. גם אבי, לא יכל להשלים עם הגורל הזה.

עברנו לראש העין. שם גדלתי ואני זוכר את ההרגשה לגדול בבית, אני אישית סבלתי מזה ששני הוריי סבלו. טעם החיים ניטל מהם. מגיל קטן אני זוכר איך אמא שלי מהלכת אבלה. אשתי זוכרת איך בלידה הראשונה שלה, אמא שלי נכנסה לחרדות והזהירה אותה שוב ושוב שלא ייקחו לה את הילד.

הגשנו מכתב והתלוננו לוועדה. לא עשו שום דבר בוועדה. קיבלנו מכתב שהוא נעלם ב1950 ותאריך לידה ופטירה מומצא ב26/06/1951. הדברים סותרים.

נראה מה תעשה ממשלתנו הנאורה ב 2016, האם תוציא לאור את הפרשה או שוב תדחה אותנו בקש.

רפאל מדמוני